שלום רב. זו הפגישה השנייה בקורס 'פני משה', דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל וכפי שאמרנו "אחד היה משה ופנים רבות לו" וזו מטרת הקורס להראות את הפנים הרבות של אותה דמות מקראית גדולה. הפגישה שלנו היום תעסוק במסורות העוסקות בקדם לידה. דברים שאירעו טרם בא משה לעולם והם בעלי משמעות לתולדות חייו ולעניינים שעסק בהם אך תחילה משפט וחצי על מה שעשינו בפעם הקודמת. תחילה דיברנו על ביוגרפיה, מהי ביוגרפיה שהרי הקורס שלנו למעשה עוסק בביוגרפיה של משה כפי שפותחה והוסברה ונדרשה וצוירה ואוירה במהלך הדורות. לאחר מכן עסקנו בהופעותיו של משה במקרא, לא רק בתורה שבה הוא מופיע פעמים רבות ובספר יהושע אלא גם מאוחר יותר בספרי נביאים, ספרי כתובים, וראינו כיצד הוא מופיע, לשם מה הוא נזכר ובמיוחד או לפעמים כאשר איננו מופיע אולי גם שאלנו מדוע, והעיקר היה בעצם הצגת הפירמידה ההפוכה, פירמידה שבסיסה הוא הטקסט המקראי על כל מרכיביו שהלכה ונבנתה במהלך הדורות בספרות עם ישראל. החל בספרים המאוחרים של המקרא שמתייחסים לקדומים שבהם, לאחר מכן בספרות החיצונית שלא מצאה את מקומה במקרא והספרות היהודית הלניסטית שנכתבה בידי יהודים בשפה היוונית ומה שקורה ב-iii ים המלח שם על מצוקי מדבר יהודה, לאחר מכן כמובן ספרות חז"ל והענפה, המדרשים ותלמודים, הגדה של פסח, תרגומי מקרא ארמיים וכך הלאה וכך הלאה עד שהגענו כמעט לימינו שלנו, קראנו את שירה של רחל, 'עצב' כדי לראות כיצד גם בשירה המודרנית החדשה דמותו של משה עדיין מככבת ויכולנו גם להזכיר, אולי נעשה זאת עכשיו, אפילו הזמר הישראלי הקל כגון שיר העם הידוע 'ומשה הכה בסלע' שעדיין משור במקומות רבים והוא עוד עדות שדמותו של משה ממשיכה להפעים ולעשות לתרבות עם ישראל גם בזמר הקל, אגב גם בפרסומות בטלוויזיה וגם בהקשרים רבים אחרים, אבל הנקודה העיקרית באותה פירמידה היא לא רק התפעמות מהשפע האדיר שנבנה על דמותו של משה אלא היכולת שלנו כחוקרים לעשות שימוש בפירמידה גם לצרכים ארכיאולוגיים כפי שתסביר אתה. >> כן. אנחנו ייסדנו מקצוע חדש, ארכיאולוגיה ספרותית. מה ההבדל בין ארכיאולוגיה ספרותית לארכיאולוגיה של ממש. קודם כל אתם יודעים שארכיאולוג אמיתי מתאמץ, עובד קשה, מזיע וככל שהוא רוצה להעמיק יותר, להגיע לשכבות קדומות, הוא צריך לחפור עוד ועוד, לרדת מטה מטה. הארכיאולוג הספרותי, לעומת זאת, ימצא לפעמים מסורות קדומות דווקא אם יטפס על סולם לרבדים המאוחרים ביותר, למדפים הגבוהים ביותר של כוננית הספרים. הכיצד? הרבה פעמים כאשר דור מסוים, תקופה מסוימת, זרם תרבותי מסוים אינו מעוניין לספר מסורת כלשהי או לספר אותה בשינוי בצורה שתתאים לאמונותיו, לדעותיו, הסיפור המקורי לא יאבד, את הסיפור המקורי עדיין יוכלו לשמר כמסורת שבעל פה, להעביר אותה מדור לדור ובשלב כלשהו, לפעמים מאות שנים מאוחר יותר, לא במקרא, בספרות בית שני, בספרות חז"ל, כאשר המסורת הזאת לא תהא מאיימת עוד אז יבוא מישהו וישוב ויעלה אותה על הכתב. והנה אם כן ברובד המאוחר אנחנו יכולים למצוא יסודות קדומים ובעזרתם לשחזר את המסורת הקדם-מקראית. >> את זה נראה בכמה דוגמאות בעיסוק בסיפורים על משה. השיעור של היום וגם שיעור הבא יעסקו כאמור במסורות שקשורות סביב לידתו. גיבור כמו משה לא בא לעולם סתם בפס הייצור של תינוקות שנולדים אחת לכמה שניות בעולם וכבר עמדו חוקרים על כך שלכל הגיבורים של כל התרבויות כולם, בין אם עם ישראל ובין תרבויות אחרות, יש אולי דגם בסיסי אחד, מורכב מאוד, של כמה וכמה ותחנות שמספרת את סיפור הלידה ואירועים רבים שקדמו ללידה ולכך נקדיש את הפגישה היום, למסורות קדם-לידה. אנחנו נלך פה בעקבות דגם שפיתח חוקר רוסי בשנות ה-30 של המאה הקודמת', ולדימיר פרופ. ספר שרק משתורגם לאנגלית בשנות ה-60 זכה לתפוצה גדולה. הוא אסף סיפורים על גיבורים בכל התרבויות שיכול היה להגיע אליהן, מזרח ומערב, מוקדמים ומאוחרים ובנה דגם של עשרות תחנות שבדגם האידיאלי של גיבור תרבות כל גיבור צריך לעבור דרכן, מתוכן כמה וכמה מסורות שקדמו ללידתו שבהם נעסוק היום, כגון הקביעה שהמשפחה שבה נולד הגיבור היא משפחה מיוחדת. הוא לא נולד למשפחה של פשוטי עם חסרי זכויות. זה יכול להיות מלך, זה יכול להיות אל, זה יכול להיות צדיק נסתר במסורת היהודית אבל המשפחה חייבת להיות דבר מיוחד וכפי שנראה הסיפור המקראי על משה לא מאפשר אלא "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי". בשמונה המילים האלה מסיים הסיפור המקראי אבל נראה מה עושות המסורות בפירמידה לגבי מעמד המשפחה. ולאחר מכן חייב להיות איזה קושי להתעבר, או שהאם איננה מסוגלת להתעבר משום שהיא אישה זקנה, משום שהיא עקרה, משום שאין לה רחם, כל סיבה שבעולם ומאידך גיסא גם האב אינו יכול אולי לעבר את אשתו. שוב משום שהוא זקן מדי או משום שהוא מופרד ממנה אבל אין פה התעברות פשוטה רגילה כפי ששוב מתרחשת ודאי בכל שנייה בעולם כולו. לאחר מכן, ישנן תפילות להולדת ילד. האב או האם או בני משפחה אחרים מתפללים לכוח עליון כלשהו, אלוהים במסורת היהודית, ומבקשים שיזכו בצאצא והתפילה כמובן נענית על ידי בשורות על הולדת הילד. מישהו מגיע אל האב או אל האם או אל האחות או אל כל אדם אחר ומספר לו, מבשר לו בדרכים שונות, בחלום, על ידי מלאכים, על ידי התגלות שונה, שאכן עתיד להיוולד ילד והמשפחה כמובן שמחה מאוד לקראת האירוע אבל הדבר גם נודע לאויב הפונטציאלי של אותו ילד ואותו אויב פוטנציאלי יעשה כל מה שביכולתו כדי למנוע את לידתו של הילד וכולנו יודעים שהדבר לא יעלה בידו משום שהגורל הוא כזה, התינוק יוולד, יגיע לגדולה ומי שמנסה לפגוע בו בראשיתו, הדבר לא יעלה בידו. אנחנו נבדוק היום את 5 התחנות האלה כפי שהן באות לידי ביטוי בסיפורים על משה בפירמידה כי כזכור לכם, עוד נחזור לזה היום, הסיפור המקראי על לידת משה הוא דל למדי וחלק גדול מהדברים לא נמצא בתוכו. לפני שנעשה את זה, אני חושב נכון יהיה לומר בכלל משהו על הדגם הזה של סיפורי לידה מקראיים וקדם-מקראיים במקרא בכלל כדי לראות את ייחודו של הסיפור על משה בהשוואה לאחרים. >> לעומת מסורות מיתולוגיות רבות בעולם הסובב אותנו, בין במזרח הקדום, בין בספרות הקלאסית, יוון ורומי, הרי צריך לזכור שהמקרא הוא ספרות מונותאיסטית, ספרות של אמונה באל אחד ולכן כל מה שכבר רמזת לו, אלים שמעורבים בלידה, כמובן כל זה לא ייכון בבית ספרנו. אף על פי כן נתחיל בדוגמונת קצרה, בראשית פרק ו'. הפסוקים הראשונים מספרים על בני האלוהים שיורדים מטה, לוקחים להם מבנות האדם, באים אליהן וכמובן הצאצאים יהיו גיבורים אשר מעולם אנשי השם. כיוון שבכל זאת כמובן מדובר כאמור בספרות שמאמינה באל אחד, המספר המקראי מקפיד לומר שם שאלוהים אומר "לא ידון רוחי באדם לעולם" ושגם הוא בשר והיו ימיו 120 שנה. כלומר, גם צאצאים של זיווג שכזה, מופרע שכזה, בסופו של דבר יישארו בני אדם. עכשיו אני אדבר על הדגם המקראי הזה של סיפורי הלידה אבל אלך מן היותר מיתלוגי אל הפחות מיתולוגי. נראה כיצד אנחנו הולכים ומתרחקים, הולכים ומטהרים את הדגם הזה, והדמות הראשונה שאני אזכיר, לא לפי סדר כרונולוגי במקרא, היא לידתו של שמשון, והנה בסיפור לידתו של שמשון בשופטים פרק י"ג אנחנו שומעים על איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח, לא איש נכבד. אם חיפשת כאן דווקא איזו משפחה נכבדה צר לי לאכזב אותך ואשתו עקרה, וזה הדגם המקראי הרווח, נשים עקרות. מה הפלא הוא שאישה עקרה תלד בסופו של דבר, "עקרה ולא ילדה "וירא מלאך ה' אל האישה". >> זה רואים באחת התמונות שמנסות להראות את המלאך הנפגש עם המנוח ועם אשתו בסופו של דבר. >> והמלאך נפגש כאן בתמונה עם מנוח ואשתו וזה מעניין כי בסיפור המקראי המלאך נראה אליה כשהיא לבדה ומבשר לה את הולדתו של הבן שיצטרך לשמור על איסורים מסוימים, איסורי נזירות "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים", כלומר זה סיפור לידתו של גיבור לעתיד לבוא, והנה אחרי שהוא מבשר מה שהוא מבשר הולכת האישה ומספרת לבעלה על המפגש ואומרת לו "איש האלוהים בא אליי", וכאן יש איזה משחק מעניין. המספר המקראי, שהוא בעל הסמכות, אומר 'נראה אליה' אבל כאן אומרת האישה 'בא אליי', בא אליי הרי בלשון מקרא לביאה יש שתי משמעויות. אפשר לבוא לבקר ומצד שני גם האקט המיני מכונה ביאה אבל המספר המקראי כיוון שהוא בעל הסמכות אומר גם אם אתם חושבים שהייתה כאן ביאה אין זו אלא ביאה לבקר, לבשר ולא יותר. והנה אחרי שהבעל שומע מה שהאישה מספרת, מנוח מתפלל לאלוהים ומבקש שהאיש "יבוא נא עוד אלינו". >> אבל זה מרכיב התפילה והפעם זה לא תפילה בקשה לצאצא אלא תפילה לקבל הנחיות לדרך שבה יש לגדל אותו. >> בדיוק, "ויורנו מה נעשה לנער היולד", "וישמע האלוהים בקול מנוח ויבוא", שוב שימוש בפועל הזה, "מלאך האלוהים עוד אל האישה "והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עימה". בעלי הדמיון שביניכם יכולים פה ליצור איזה סצנה רומנטית אבל האישה החסודה הזו רצה מיד ומספרת לבעלה אל תחשדו, שום דבר לא קרה מלבד מה שמסופר כאן אבל בכל זאת, היא לבדה, היא בשדה ושדה במקרא זה מקום שמתרחשים בו כל מיני אירועים, למשל קין רצח את הבל בשדה, אם נערה נאנסת וצועקת בשדה בחוקי ספר דברים. השדה הוא המקום שהחוק אינו חל עליו, מחוץ לגבולות התרבות. כך שאתם רואים כיצד בסיפור הזה נשאר משהו, איזה צבע מיתולוגי אבל משכנעים אותנו לא זה לא מה שאתם חושבים כך. >> ואני חוזר לפרוף. אז היה לנו כאן קושי להתעברות, אישה עקרה, הייתה פה תפילה, אם כי לא מראש אלא בדיעבד והיה פה כמובן בשורה על הולדת ילד ומילתו אבל אין פה הסבר לשם שמשון. >> אין פה הסבר לשם שמשון ואין פה הסבר בכוונה תחילה. >> לי זה מזכיר שמש. >> יפה שזה מזכיר לך שמש. >> זה באזור בית שמש. >> הוא פועל באזור בית שמש בין צרעה לבין אשתאול ובכוונה תחילה נמנעים כאן מאזכרת השם שהוא טעון קשר בינו לבין אלוהות השמש. יבואו חז"ל אחר כך ויפתרו את הבעיה ויאמרו שמשון על שם הקדוש ברוך הוא נקרא שנאמר "שמש ומגן ה' אלוהים", ציטוט ממזמור פ"ד בתהלים. כיוון שהזכרתי את היסוד המיתולוגי כאן בסיפור אין לי ברירה אלא ללכת עכשיו אל סיפור לידתו של הרקלס. >> הרקולס? הרקלס? >> הרקלס אצל היוונים, הרקולס אחר כך בעולם הלטיני והנה סיפור לידתו של הרקלס, הגרסה אולי היפה, המשכנעת ביותר היא זו שמופיעה ביצירה 'מגן הרקלס' של הסיודוס במאה ה-8 לפני הספירה והנה הסיודוס מספר שזאוס אבי האלים חושק בבת האנוש, באלקמנה, אשת אמפיטריאון, גיבור ארכאי. אמפיטריאון נמצא במסע צבאי, הוא לא בבית, זאוס מתחפש לבעלה, מופיע אצלה, עושה מה שעושה, מאוחר יותר מגיע הבעל וגם הוא חושק באשתו ועושה מה שעושה. התוצאה לידת תאומים. האחד הרקלס הגיבור כמובן והשני נראה ככל אדם בשר ודם. >> מזכיר לי תאומים שלנו במקרא שלא דומים זה לזה לחלוטין. >> ותיכף נגיע גם, עוד נגיע לתאומים שלנו. אז פה אתם רואים באמת יש קרבה גדולה בין המסורת המיתולוגית על לידתו של הרקלס ומסורת לידתו של שמשון ושמשון, למרות שלא יאמר המספר המקראי בגלוי, הרי שהמספר המקראי רומז לכך ששמשון ענק היה. חז"ל שוב יאמרו את זה במפורש. נעבור לסיפור לידה אחר שגם בו עוד יש משהו מן היסוד המיתולוגי וזה הסיפור על הולדת יצחק. האמא שוב עקרה בראשית פרק י"ח ואנחנו שומעים על הופעתם של 3 מלאכים, 3 אנשים בפני אברהם. מאוד מעניין. מצד אחד האמא צריכה למלא את התפקיד המרכזי אבל שוב סיפור מקראי יש לשמור על גבולות ולכן 3 האנשים מתייצבים תחילה בפני אברהם וכאן שוב אזכיר איזו מסורת מיתולוגית מפני שהסיפור הזה, 3 אנשים מתייצבים, מבשרים הולדת לידתו, למה דווקא 3, והנה יש לנו מסורת משל המשורר הרומי אובידיוס, כן, על גבול הספירה קצת לפני, קצת לספירה והנה אובידיוס ביצירתו 'פסטי', כלומר פסטיבלים, חגים, עוסקת בלוח השנה הרומי והנה שם הוא מספר על לידתו של אוריון, כיצד נולד אוריון. 3 אלים, זאוס פוסידון והרמס, מטיילים, איש אינו טורח לארח אותם ורק אדם נחמד אחד, איזה איכר עני ושמו הירייאוס מארח את השלישייה הזאת וכמובן שהם מבקשים לגמול לו במשהו ובן אין לו והם בדרך מאוד מאוד מקורית, למרות שאין לו אישה, לא אכנס לפרטים, מביאים לכך שיוולד לו ילד. אז מכאן אתם רואים שם 3 אלים ואילו אצלנו 3 מלאכים שהם מייצגים את אלוהים ואחר כך כמובן המלאכים שואלים לאישה, היכן היא שרה, שרה באוהל, הם מבשרים מה שמבשרים, האישה מפקפקת כמובן בכך שהיא גם בעלה זקן וגם היא הרי עקרה וגם היא לא צעירה, גם היא בת 90 שנה כבר אבל כמובן לא היפלא מה' דבר ואנחנו יודעים שהלידה אכן קרה תקרה. אגב פה לא הזכרתי את העובדה שבכל זאת אנחנו במשפחה טובה. אולי אתה עוד לא יודע שאנחנו במשפחה טובה אבל בסופו של דבר אנחנו צאצאי המשפחה הזאת אז ברור שיש פה. >> כלומר, יש לנו פה לפחות 4 יסודות, מעמד המשפחה המכובדת, קושי להתעברות, אב זקן, אישה עקרה וכיוצא בזה, תפילות שלא הזכרנו שהיו גם תפילות של אברהם בפרקים הקודמים שהוא מבקש זרע והבטחה אלוהית שיוולד ילד וגם פה המלאכים, כלומר הסיפור על יצחק כמעט מלא. אין פה לפחות במקרא ניסיונות למנוע את הלידה, אין איזה אויב שמנסה למנוע את הדברים עצמם אבל סיפור יצחק ממלא כללים רבים בתוך התחנות של iii. >> אבל הדבר המעניין שאם בסיפור, כפי שתיארתי אותו, מבראשית פרק י"ח, בסופו של דבר יוולד הילד ויקראו לו יצחק, האמא צחקה. בכל זאת לפני פרק י"ח יש לנו סיפור נוסף, פרק י"ז, שבו בעצם עיקר הכובד הוא על האב, לא על האם בכלל. כן, הבשורה היא לאברהם בלבד ושרה שם לא הופכת להיות האם שיולדת את יצחק, כמובן שהיא זו שתלד אותו אבל היא זו שהיא אך מכשיר לכך שיוולד בן לאברהם. כלומר, העברת הכובד לאב, שוב איזה התרחקות מן היסוד המיתולוגי, התרחקות ממעמדה המרכזי של האם בסיפור. עכשיו נעבור הלאה, נעבור אל לידת התאומים בספר בראשית, לידת יעקב ועשו. >> משפחה שוב מאוד מכובדת כמובן. >> זה עדיין המשפחה שלנו כך שהיא בוודאי מאוד מכובדת. בבראשית פרק כ"ה מפסוק 19 ואילך שם אנחנו שוב שומעים שהאישה עקרה וכאן האב מתפלל, "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". >> לא תופתע לגלות שלפי המדרש גם יצחק היה עקר, כלומר המדרשים, ספרות חז"ל הגדילו את הנס יותר, לא רק רבקה עקרה, אלא גם יצחק עקר והתפילה של יצחק היא למען שניהם. הנס אם כך בלידת התאומים יהיה גדול יותר כמובן. >> ואם אתה רוצה גם קושי בלידה אז הקושי בלידה הוא בכך שכאשר האם הרה פתאום היא סובלת, התאומים מתרוצצים בבטנה, בעצם מרוצצים זה את זה, כן, ולכן היא הולכת לדרוש את ה' ואז היא שומעת דבר נבואה, כן, שהנה "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב "יעבוד צעיר". >> זו הבשורה על הולדת הילדים. >> זו הבשורה על הולדת הילדים. בשורה שאגב משאירה קצת פתוח מי יעבוד את מי? ורב יעבדנו הצעיר או ורב יעבוד את הצעיר. כלומר, זה מסוג הנבואות של ה-iii שמשאירות דברים מעורפלים ורק יותר מאוחר נגלה שכמובן שיעקב הוא שיזכה בגביע. זה לגבי הסיפור הזה. >> אז מה יש לנו פה. משפחה מכובדת, קושי להתעברות, יש תפילות ויש בשורה, כמעט הכל חוץ שוב מן העניין של הניסיון למנוע את לידתם לידתם של יעקב ועשו, והסיפור הזה עשה פה שימוש בהחלט מוצלח. מי הלאה? >> ואי אפשר שלא להמשיך עם העקרות, עם מצעד העקרות והנה יעקב בנה של אישה עקרה עכשיו ישא את לאה ואת רחל ואלוהים שמבקש קצת צדק מפני שיעקב אוהב את רחל אהבה ממבט ראשון ליד הבאר ואילו את לאה, לאה שנואה, לכן אלוהים יפתח את רחמה של לאה. אגב מאוד מעניין המטאפורה הזאת לפתוח רחם, אולי שריד מן המסורות המיתולוגיות שפעם הייתה פתיחת רחם ממש על ידי איזו אלוהות אבל אצלנו זה כבר רק בבחינת אמירה וכמובן לאה תלד בנים בזה אחר זה. רחל תישאר עוד עקרה זמן רב. רחל תבוא בטענות אל יעקב, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", יעקב לא יענה לה בצורה יפה ומתחשבת, "התחת אלוהים אני כי מנע ממך פרי בטן", כן. >> אף פעם לא הבנתי איך אדם מדבר ככה לאישתו האהובה. >> אישה שהיא כה אהובה עליו אבל בסופו של דבר אלוהים יזכור את רחל ואלוהים יפתח את רחמה של רחל וכמובן יוולד יוסף שהוא הופך להיות הרי לנזיר אחיו, לבן החשוב לפחות בספר בראשית, הבן שיגאל אותנו, יאכיל אותנו בשנות הרעב במצרים. >> אין פה תפילה, נדמה לי שיש איזה פסוק שמאפשר לומר, "וישמע אלוהים אל רחל", שהיא התפללה. כלומר, שוב יש משפחה מכובדת, קושי להתעברות, אולי תפילה של האם להוליד את הילד ונולד לנו יוסף כמובן. שוב הדגם הוא דגם אם כי פחות מיתולוגי מאשר iii עכשיו אם אני מבין נכון את הדרך שבה אנחנו עובדים. >> וכמובן גם כאן כמובן כרגיל יש אחר כך מדרשי שמות, מדוע יוסף נקרא יוסף "ואסף אלוהים את חרפתי", או מדרש שם קצת יותר מדויק, "יוסף ה' לי בן אחר" אבל גם זה חלק מן הדגם. >> לא הזכרנו שגם ליעקב היה מדרש שם אבל לא שמשון ומשה כן וזה עוד נראה. >> ומשה עוד נראה.
