[אין קול] שלום, אנחנו בקורס פני משה. דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל, הפעם הפגישה הרביעית סביב הנושא של: אחד היה משה ופנים רבות לו, וליתר דיוק ילדותו וראשיתו של משה. בפעמים הקודמות דיברנו על סיפור לידתו וכל מה שקדם לה. אירועים קדם לידה, לידה מיוחדת, תופעות שונות שהצטרפו ללידה, וגם סיפור שמותיו של משה, שמותיו הרבים של משה, שלימדו על פניו הרבים של הדמות הגדולה הזו. מכאן נמשיך על פי סדר הביוגרפיה, אל אירועים של ילדות וראשית לגבי משה, דבר חריג מן הסתם לגבי דמויות מקראיות. >> כן, מפני שדמויות מקראיות, בדרך כלל לא מספרים דבר על ילדותן. כך למשל, קין והבל נולדים, והנה בפסוק הבא הם כבר אנשים מבוגרים, בעלי מקצוע. זה רועה וזה איש אדמה. אותו דבר למשל לגבי יעקב ועשו. גם כן נולדים ושוב בעלי מקצוע מיד בפסוק הבא. גדלים, מוכנים כבר לתפקד כשאנשים מבוגרים. וכן, למשל, גם לגבי שמשון. נולד שם במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול, ובפסוק הבא כבר גדל, מוכן, אלוהים מברך אותו והוא יכול לצאת לפעולה כנגד הפלישתים. >> כך גם משה, במקרא. >> בוודאי. >> אבל במקורות הבתר-מקראיים שאנחנו, כאן עולים כאן על פירמידה שנבנתה על הסיפור המקראי. ישנם כמה וכמה חומרים העוסקים בדיוק בשאלה הזאת של ראשיתו, ילדותו של משה, ובעיקר בשאלה של חינוכו של משה. איך הוא התחנך בילדותו, דבר שהמקרא לא מדבר עליו. וכאן נזכיר שני מקורות מאוד מאוד מעניינים. הראשון הוא אותו פילוסוף אלכסנדרוני שכבר הזכרנו הוא פילון, שחיי בשנים הראשונות לפני תחילת הספירה ובעקבותיה. המספר בביוגרפיה שלו, חיי משה, על משה הילד כך: "מאז," מאז הוא משה אל בית פרעה, "נמצא אפוא ראוי לטיפול ולחינוך של בני מלכים. "אך לא היה מתענג בבדיחות, במשחקים ובשעשועים כנהוג הפעוטות, "אך כי המשגיחים עליו לא חסכו ממנו שעות פנאי." >> זה נשמע כל כך מודרני עם תורת חינוך ממש מודרנית. >> בהחלט, נתנו לו את הפנאי, אך, "לא חסכו ממנו שעות פנאי, ומעולם לא הקפידו עליו; אלא היה נוהג בצניעות וברצינות," הילד הקטן, "ונותן דעתו על דברים שראוי לראותם ולשומעם, "כי עשויים הם להביא תועלת לנשמה. מיד הגיעו אליו מורים, איש איש ממקומו." הטובים שבמורי התקופה הגיעו אליו. "אלה באו מרצונם מן המדינות השכנות ומאזורי מצרים, "ואלה," אחרים, "הוזמנו תמורת שכר רב מיוון." יוון היא כמובן, זה מודד את החכמה והידע. "בתוך זמן קצר התקדם ועלה על יכולתם," גבר על מוריו. >> וונדרקינד אמיתי. >> "ובסגולות כישרונותיו," "קדם וידע לקחם, עד שנראה הדבר כהיזכרות, ולא כלמידה..." זה מאוד מעניין, התפיסה כאן, היא גם תפיסה יוונית. שכל הידע הוא מעוגן באדם והמורה הוא רק המיילדת, ששולפת את הידע מן האדם. וגם משה, הוא נזכר בכל מה שידע בעזרת מוריו שלו. ובכן, מה למד משה? הנה הקוריקולום: "מחכמי מצרים קיבל משה את תורת החשבון וההנדסה, "את תורת המקצב, ההרמוניה והמשקל והמוזיקה כולה," כי המוזיקה היה אחד מענפי הידע החשובים ביותר. "הן מתוך אימון בכלי נגינה, "הן מתוך עיון בספרי לימוד ובמסות על נושאים מיוחדים; "נוסף על כך," גם למד את הפילוסופיה "הנמסרת בדרך, "סמלים, כפי שהיא מוצגת במה שהם קוראים כתבי הקודש," "ובהוקרתם לבעלי חיים הזוכים אצלם אף לפולחן כאלים." זה כמובן, המנהג המצרי לראות את האלים מסומלים בבעלי חיים ככלבים, חתולים וכיוצא בזה. מוריו היוונים לימדו אותם גם כן את חוג הלימודים הכלליים. >> ממש B.A בלימודים כלליים באוניברסיטה העברית בירושלים. >> ואלה מן המדינות השכנות את כתבי אשור ואת מדע הכוכבים של הכשדים. בקצרה, משה הצעיר למד הכל, בהכל, מכל. >> מכל התרבויות, מכל התרבויות הגדולות של העולם העתיק. >> כן, ואין ספק שיש פה אפולוגטיקה ברורה לדמותו של משה, היהודי, ואלכסנדריה מציג את משה כידען בכל התחומים ועוד נראה בהמשך הדברים, איך הדבר הזה גם תורגם בהקשרים אחרים. >> כן. >> ולא רק בתחום הלימוד, אלא גם בתחום ההתנהגות. "משעבר משה את גבול הילדות, גדל משה בתבונה. "בניגוד לעלמים אחדים לא הניח בלי מתג את תשוקות ההתבגרות, "על אף האמצעים לאין מספר שמזמנים ארמונות המלכים ללבותן." קל מאוד לבחור צעיר, בארמון מלוכה, ליפול בפח לתשוקותיו, יצריו, אבל לא משה. משה שם מתג כלומר, רסן על כל יצריו. "כמו בלם אותם ברסן המתינות וכיבוש היצר... ומתוך שהתאמן היטב בחיי צנע, "וזלזל בחיי מותרות יותר מכל אדם אחר, "כי שאיפתו היתה לחיות רק בנפשו ולא בגופו, "מדגים היה את עקרונות הפילוסופיה במעשיו יום יום." למעשה, פילון מציג את משה כפילוסוף. כדמותו שלו. וכבר ראינו, ועוד נראה, שהרבה אנשים עוסקים במשה ואיש איש והמשה שלו. הפילוסוף רואה את משה כפילוסוף כבר מילדותו. גם מצד לימודו גם מצד התנהגותו. >> השאלה אם לא מגדילים פה בגודל השכלתו, חוכמתו, אופיו הנפלא שהיה מתנזר מפיתויים. כדי להסביר מדוע אלוהים יבחר בו בסופו של דבר. הרי במקרא באמת קופצים מזה שהוא קטון והנה בסיפור הבא הוא כבר יוצא לגדולה ועוד מעט קט גם אלוהים יבחר בו. אולי כדי לתת לנו יותר רקע על הבחירה הזו. >> אני מסכים, וגם כדי לחנך את הקוראים מדברי פילון מה הדרך הנכונה של גידול ילדים והעיסוק בהם. מאידך גיסא, מצאנו גם מקור, אולי אחד יחיד ומיוחד, שמדבר על כיוון אחר של לימוד או השכלת משה. ספר היבולים שגם אותו הזכרנו, גם הוא חיבור מהמאות שלפני תחילת הספירה המקובלת. כאשר המלאך מדבר עם משה בהר סיני. כזכור, ספר היבולים הוא נאום שלם של מלאך שניתן למשה כשעלה לקבל את התורה בהר סיני. בין השאר אומר למשה: "ואחר גדלת ויביאוך אל בת פרעה ותהי לבנה," לפתע הוא אומר: "וילמד אותך עמרם אביך ספר..." כלומר, הידע של משה, גם בתחומי היהדות, המסורת, לפי ספר היובלים הוא ממה שלמד מאבא, מאביו. >> רק נחזור ונומר שבספר היובלים חזרו כרונולוגית אחורנית, כאן אנחנו במאה ה-2 לפני הספירה. >> אכן. >> ובמסורת ארץ ישראלית, וכאן כמובן, להדגיש את חלקו של האבא. לא חכמת מצרים ולא שום דבר מן העולם ההלניסטי. ולדעתי זה גם מסביר דבר נוסף שנראה אותו בהמשך. איך ידע משה שהוא בן עם ישראל? לפי פשוטו של מקרא הוא מובא כתינוק, כילד קטן לבית פרעה. מי גילה לו את הסוד הגדול שהוא בן עם ישראל? לפי הדבר הזה, היה לו מספיק שנים ללמוד עם אביו ספר, תפקיד האב לחנך את בנו. >> מעניין איזה ספר, אילו ספרים היו בספרייה הזו. >> בכל מקרה, משה היה לפי פילון, פילוסוף שלמד מכל תרבויות העולם. לפי ספר היובלים שקדם לו בזמן, הוא למד את תורת עם ישראל. והנה, היה לנו משהו שחסר לנו בסיפור המקראי, אבל הפירמידה השלימה אותו. חינוכו של משה. ובהקשר הזה, של ילדותו של משה, אי אפשר שלא לעסוק טיפה בסיפור המאוד ידוע לכל ילד בגן, אני חושב, כי מספרים את זה כבר לילדים בגן, על משה הילד וכתר פרעה, שנראה את תולדותיו. >> וכאן, אתה רואה תמונה יפהפיה. הכל כל כך אירופי. זו תמונה של גווידו רני, צייר איטלקי מאה 16- מאה 17. וכאן, אנחנו רואים את משה הקטן, וכתרו של פרעה בידו. ותכף נראה כיצד באמת התמונה הזאת הרי, מציירת את מה שמספר יוספוס. יוספוס היה גדול מאוד באירופה. ספריו נקראו בשקיקה רבה, ולכן, ציירים גם שמחו מאוד לצייר את התמונות הללו. >> כן, בהמשך נראה עוד כמה תמונות של אותה אפיזודה בעקבות יוספוס. בהמשך הקורס ודאי נדון בצורה יותר מסודרת במשה באומנות. בשלב זה... >> נביא מישהו שגם מבין בדברים שנדבר עליהם אחר כך. >> בשלב זה, זה רק בדרך האילוסטרציה. הנה לנו פרעה, בת פרעה, משה והכתר בידו. ובכן, הסיפור באמת חוזר, וזה לא כל גננת יודעת, כבר אל יוסף בן מתתיהו. בספרו קדמוניות היהודים. חיבור מן המאה הראשונה ואני רוצה להזכיר לעצמנו, יוספוס גדל בארץ ישראל, למד בבתי המדרש של ירושלים, כפי שהוא מספר. וכך הוא מספר לקוראיו ביוונית, התרגום הוא לעברית: "כיוון שהיה הילד, "בעל צורה כזו," יפה במיוחד. "אימצה אותו תרמותיס," תזכורת, זו בתו של פרעה על פי המסורת של יוספוס. "אימצא אותו תרמותיס לה לבן, "מאחר שלא זכתה לבן משלה." וגם זה כבר ראינו, >> הייתה עקרה. >> שהייתה עקרה, וגלגול המוטיב, שגיבור חייב להיוולד לאם עקרה. כיוון שעל משה אי אפשר לומר כך, יש לו אח ואחות, מרים ואהרון, אז המוטיב הזה הועבר אל בת פרעה. "ופעם לקחה והביאה את משה אל אביה והראתה אותו לו. וסיפרה, "איך היא דואגת ליורש עצר, אם רצונו של אלוהים, שלא יהיה לה בן. ואמרה לו: גידלתי ילד, "שצורתו כצורת אלוהים..." >> זה מדהים. >> "ורוחו אצילה. "באורח פלא קיבלתיו בחסד היאור," היאור הוא גם... >> האלוהות. >> אלוהות בעולם המצרי. "וחשבתי לאמצו לי לבן, "ולעשותו ליורש עצר מלכותך." וכך מביאה את משה אל אביה. "בדברה זאת שמה את התינוק בידי אביה. "וזה," פרעה, "לקחו ואימץ אותו באהבה אל ליבו, "ושם את הכתר על ראשו," >> על ראשו של משה. >> של משה, "כדי לגרום נחת רוח לבתו." למעשה קצת התלוצצות, אני לפעמים שם את הכיפה שלי על נכד, מוריד את המשקפיים. "ומשה תפש בכתר והורידו לארץ, "מעשה ילדות לכאורה, ודרך עליו ברגלו. הדבר הזה, "נראה כסימן לפורענות המתרגשת על בית המלוכה." כמשהו סמלי, על מעשה של הרס שיגרום משה לפרעה, לביתו. רוצה להמשיך אולי?- כן, למה לא. וכשראה זאת האצטגנין שצפה מראש שעתיד הנער להיוולד לשם השפלתה של מלכות מצרים, ואתם זוכרים שעסקנו בנושא הזה באחד השיעורים הקודמים, קם עליו להורגו וקרא בקול פחדים ואמר: הרי זה אותו הנער מלכי שהודיע לנו אלוהים עליו, שאם נהרגהו, לא נדע פחד עוד. והרי הוא מביא עדות לנבואה זו על ידי מעשהו, כי נהג בחוצפה כלפי מלכותך ודרך על כתרך. הרגהו אפוא ותשחרר את מצרים מפחדם מפניו, ומן העברים תגזול את התקווה המעודדת שמעורר בהם. אולם תרמותיס הקדימה אותו והצילה את התינוק מידו. - זה לא הסיפור שאנחנו מכירים על משה והכתר והגחלת שמיד נראה- אבל בכל זאת אנחנו נראה שיש קרבה גדולה בכל זאת בין שני הסיפורים, וגם ראוי שנשאל את השאלה אולי אחרי שנקרא את הסיפור בגרסת המדרש, קרבה זו מנין.- אוקיי, בינתיים אנחנו רואים אבל שבמאה הראשונה יוספוס מספר סיפור שלם על [לא ברור] רק, בקצרה, תרמותיס הקדימה אותו, את אותו אצטגנין והצילה את התינוק מידו.- ולא כתוב כיצד ואיך ולמה, אבל...- וכאמור הנה עוד תמונה אחת של אותו... אותה אפיזודה אנחנו לא נעסוק בה כאמור, אלא נמשיך לראות מה קורה במדרש. מדרש שמות רבה הוא מדרש מאוחר, כבר אמרנו. הוא נערך בשלהי תקופת חז"ל אולי אפילו בימי הגאונים, אולי המאה ה-7... המאה ה-8. ובין יוספוס מאה ראשונה לבין מדרש שמות רבה אין לסיפור הזה אלא רמז אחד בלבד כפי שנראה מיד, והנה המדרש מספר כך על המילים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן. היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת אותו כאילו הוא בנה כלומר, לא ממש בנה, אבל...- כאילו, כמו שאומרים החבר'ה.- ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה היו הכל מוציאים אותו ומתאווים לראותו. על יופיו של משה כבר דיברנו, ואתה גם קישרת את זה למילה "טוב" שנאמרת בלידתו. לדעתי אבל הסופרים כמו יוספוס ופילון שמדגישים את יופיו של משה... - זו התפיסה היוונית של קלוס קגתוס, היפה הוא הטוב.- חייב להיות יפה. מי שהיה רואהו לא היה מעביר עיניו מעליו. והיה פרעה נוטלו ומחבקו והוא, משה, נוטל כתרו של פרעה מעל ראשו ונותנו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשיהיה גדול. זה מעשה סמלי לא של הרס למצרים, אלא של לקיחת הכוח, לקיחת השררה מפרעה, על ידי הכתר שמשה הקטן שם על ראשו. והיו חרטומי פרעה יושבין ואומרים מתיראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנה בראשו, שלא יהא זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול המלכות ממך.- שוב חזרה לאותו מוטיב של האצטגננים.- המדרש מכיר את המסורת שלפני לידת משה, האצטגננים, החרטומים ידעו על לידת אותו ילד, ולדעתם זה אותו ילד, לכן כעת יש התייעצות. מהם אומרים להורגו בחרב מהם אומרים לשורפו. והיה יתרו יושב בינהם.- אוהו.- הוספתי פה סימן קריאה בשביל ה"אוהו", - כן.- עוד נחזור ליתרו, מה עושה יתרו בין חרטומי פרעה, מיד נדבר על כך. והיה יתרו יושב ביניהן. אמר להם: הנער הזה אין לו דעת, אלא בחנו והביאו לפניו בקערה אחת זהוב וגחלת. כלומר, מטבע...- זהב.- וגלחת בוערת שהיא צהובה כמעט כמטבע זהב. אם יושיט ידו לגלחת אין בו דעת, ואין עליו משפט מוות. ואם יושיט ידו לזהוב, יש בו דעת והרגו אותו. זה מאוד משונה שמעמידים ילד קטן למבחן ובכלל משונה שמוציאים להורג ילד בעקבות משפט, אבל זה מה שהסיפור הזה מספר.- אבל כבר מציגים את יתרו בצורה חיובית, כלומר כבר הוא כאילו יודע להיכן יתקדמו הדברים, הנער הזה אין לו דעת כן, ממש ביקש להצילו...- בשלב הזה, ואני רוצה להזכיר למי שלא זוכר שיתרו יהיה אחר כך כמובן, חותנו של משה. ובכן, הביאו לפניו קערה, זהוב וגחלת, ונראה מה יעשה הילד הזה. והנה מיד הביאו לפני זהוב וגחלת ושלח משה ידו ליקח הזהוב. בא גבריאל,- המלאך גבריאל.- וכבר דיברנו על תפקידו של גבריאל המלאך בסיפורי משה, זה המלאך כמעט הפרטי שלו, וגם הזכרנו, מותר להזכיר שהוא המלאך המבשר למרים, מריה,- על הולדת ישוע.- הוא המלאך ג'יבריל שמוריד את הקוראן למוחמד, מוחמד, ישו, משה, ובא גבריאל ודחה את ידו של משה, ותפש את ידו בגחלת.- כמובן אין רואים את גבריאל. - אנחנו יודעים...- הוא בלתי נראה.- נכון. תפש ידו בגלחת, משה הכניס ידו לתוך פיו, עם הגחלת, מין הסתם משום שהוא נכווה, ונכווה לשונו, וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון. - מעניין. כאן הרי באמת הסיפור המדרשי לוקח את המעשה הזה של הכתר אל הפסוק המקראי, מבלי להזכיר את הפסוק המקראי, אבל הנה כאן הפסוק לפניכם: ויאמר משה אל ה' בי אדוני לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנוכי. כמובן שהפסוק המקראי לא מכוון לומר שמשה היה מגמגם,- זה ברור.- זה ברור, אלא מה שהוא מתכוון לומר איני נואם גדול. אני מעולם לא הייתי נואם. כלומר, זה חלק מצניעותו של משה, אני לא מתאים לתפקיד, אני אינני מדבר כהלכה.- פרט לכך הוא כבר שנים רבות במדיין, אולי הוא אפילו שכח מצרית איך הוא יעמוד לפני המלך וידבר איתו. יתכן שזו הסיבה, שלשונו קשה עליו.- אבל יפה איך שהמדרש קשר את הסיפור אל הפסוק.- יפה וכמובן כולם יודעים שמשה היה...- מגמגם,- אבל זה לא מה שהפסוק אומר, אלא מה שאומר המדרש. מעניין אבל לראות שהמדרש הזה ממשיך את יוספוס וחוזר אל השאלה שדיברתי עליה. איך הדברים האלה התגלגלו. לא תמיד נדע משום שבין המאה הראשונה יוספוס, לבין המדרש הזה, יש רק קטע אחד קצר שמזכיר את הסיפור שלה, מיד נראה אותו אבל דברים עוברים בעל פה. זה כנראה היה סיפור אהוב, העם אהב לספר אותו.- ומי יודע אם יוספוס לא למד אותו מפי רבותיו... יוספוס למד בירושלים מפי רבותינו. ויכול מאוד להיות שהסיפור הגיע אל יוספוס, המשיך את חייו עד ששוב עלה על פני השטח במדרש מאוחר לכאורה. בהחלט אפשרי, אבל יש את ההבדל בין יוספוס לבין המדרש שיוספוס עוצר כזכור בזה שתרמותיס הצילה את הילד, ואילו המדרש ממשיך את כל הסיפור על המבחן של זהוב וגחלת. וכאן ראוי להזכיר סיפור יווני קדום, שאני אקרא אותו מתוך ספרו של עמנואל בן גוריון, "שבילי האגדה", שפה מסופר שילד... או ילד אחד נתפס בשעה שהרים עלה של זהב מתוך זר האלה ארטמיס, כלומר גנב לאלה זר של זהב. או עלה. הילד הובא למשפט. שמו השופטים לפניו צעצועים וקוביות, ולצידן אותו עלה. ממש בחינה דומה לשלנו. הושיט ידו, לקח את הזהב, ופה לא הופיע שום מלאך שעזר לו מצאוהו אפוא אשם בגניבה במקדש והוציאוהו להורג על אף גילו הרך. יכול מאוד להיות שמה שקורה במדרש, שהמדרש עירב את סיפור יוספוס עם מסורת אחרת על איזה ילד, שעמד לבחינה, כי תמיד התקשיתי בשאלה ממתי מביאים ילד קטן למבחן, ומוציאים אותו להורג. יתכן שהסיפור הזה יש בו גם מין שורשים יווניים, לא נוכל לדעת, אבל אין ספק שהוא מאבני היסוד,- כן, נפלא.- נכסי צאן ברזל של חינוך הילדים לגבי דמותו של משה רבנו, והנה ראינו את ראשיתו ביוספוס, בעולם היווני וסופו במדרש, וכאמור גם, הנה עוד דוגמה לאותו ציור של משה, הגחלת שם או הכתר שמובא שם, ונזכרתי שעוד פעם אחת הסיפור הזה נרמז זה במדרש דברים רבה, גם בקטע שכבר פגשנו.- מאה?- חמישית, שישית. כאשר מלאך המוות בא לקחת נשמתו של משה, משה מסר למות וטוען שהוא לא כאחד האדם, ומה שהמלאך דורש ממנו זה למות כאחד האדם, שואל אותו מלאך המוות במה אתה שונה מבני אדם, ומשה אומר, וכבר פגשנו את הקטע הזה בחלקו,- כן.- בו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה, התחיל לדבר, והלכתי ברגליי, ודיברתי עם אבי ואמי ואפילו חלב לא ינקתי. עבר ישר לאוכל מוצק. וכשהייתי בן 3 חודשים התנבאתי, זה עוד לא ראינו, היה נביא בן 3 חודשים, ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש, הוספנו פה יסוד מאוד חשוב לדמותו של משה, משה כנביא והקשר לאש, וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך, לארמון, ונטלתי כתר מעל ראשו. זה רמז לסיפור שלנו בלבד, ומיד הוא קופץ לגיל 80, וכשהייתי בן 80 שנה, עשיתי אותות ומופתים במצרים. אז מצאנו את יוספוס במאה ה-1, איזה רמז קטן בדברים רבה מאה חמישית- שישית, משהו בשמות רבה, וכמובן הגננות של היום שלא יוותרו על הסיפור הזה כחלק מתולדותיו של משה.