[מוסיקה] שלום וברוכים הבאים לקורס פני משה דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל. לידי עומד ידידי פרופ' יאיר זקוביץ', פרופ' אמריטוס, כלומר בגמלאות, מן החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. -ולצדי חברי הטוב פרופסור אביגדור שנאן, אמריטוס מן החוג לספרות עברית גם כן באוניברסיטה העברית בירושלים. -שנינו יחד נעביר את הקורס שיעסוק בדמויות השונות של משה בראי ספרות עם ישראל, כאשר המוטו של הקורס, משפט שנחזור עליו בתחילת כל פגישה ובסופה, יהיה המשפט "אחד היה משה ופנים רבות לו". השאלה אם משה, משה רבנו, משה הוא דמות היסטורית או לא היא לא שאלה חשובה כאן. ברור שהוא דמות מרכזית מאוד בסיפורי התורה והמקרא בכלל. אנחנו נעסוק בשאלה כיצד מציירים אותו במהלך הדורות סופרים, משוררים, היסטוריונים, בעלי מדרש, מתרגמי מקרא ובין השאר גם, כפי כמו שאנחנו רואים על המסך, ציירים, אמנים למיניהם, פסלים, מעצבי מטבעות וכל כיוצא בזה, איש איש ומשה שלו כי משה היא דמות ענק שכל המסתכל בה רואה במידה מרובה לא רק את הדמות המקראית, אלא גם מה שהוא מוצא בה או רוצה למצוא בה על פי תנאי תקופתו, על פי הסוג הספרותי שבה הוא כותב, על פי קהל הקוראים הפוטנציאלי שלו וכל כיוצא בזה. משה היה אחד אך פנים רבות לו. וכך אנחנו מתארים את הקורס למבקשים להשתתף בו. החל בגופו של המקרא, כלומר לא רק בתורה, אלא גם בספרי נביאים ראשונים, נביאים אחרונים וכתובים, החל בגופו של המקרא, וההמשך בספרות עם ישראל לדורותיו. כגון ספרות הבית השני, אם נזכיר את ספרות קומראן, אם נזכיר את הספרים החיצוניים שנדבר בהם, ספרות חז"ל כמובן, משנה, תלמודים, מדרשים, פרשני ימי הביניים, כלומר רש"י ורשב"ם, איבן עזרא, רד"ק ואחרים והלאה הלאה וכלה בספרות, באמנות ובהגות של העת החדשה, אם זה פרויד, אם זה בובר וכיוצא בזה, דמותו של משה לובשת ופושטת צורות חדשות ומגוונות. כפי שאמרנו, על פי המתבונן, זמנו, מגמתו, אופי יצירתו. הקורס יעקוב אחר גלגולי דמויותיו של משה ביצירה הספרותית שעד ראשית תקופת הגאונים, כלומר קרוב לשנת 1000 לספירה, ויבקש להבין מה עומד מאחורי יצירתן של הדמויות השונות. הקורס הזה המצולם מלווה גם באתר, ובאתר יוכלו למצוא המתעניינים רשימה ביבליוגרפית לקריאה, את מטלות הקורס למי שחייב לקבל בו ציון ושאר מידע שזקוק לצורך העבודה השוטפת. וכיוון שהקורס עוסק במשה או בביוגרפיה של משה, נלך על דרך הכרונולוגיה, על סיפור חייו של משה מראשיתו ועד אחריתו כפי שהוא מעוצב בתורה, ועל כן הנושאים שנעסוק בהם יהיו כדלקמן: היום נעסוק במבואות: מהי ביוגרפיה, מה דמיותיו של משה במקרא עצמו ומשהו על המקורות השונים שיידונו במהלך הקורס. לאחר מכן, כפי שאפשר לראות, נלך בעקבות חייו של משה, תחילה מסורות שקדמו ללידתו, משום שגיבור גדול לא בא לעולם סתם כך ויש מי שממתין לו, מי שמצפה לו, ויש אירועים שלמים שמתרחשים קודם לבואו לעולם. משם נעבור ללידת משה, ראשית דרכו בעולם כתינוק, לאחר מכן ילדותו של משה, בחרותו ואז משה מגיע למדיין, כפי שאנחנו יודעים, אז משה הרועה, הקדשתו לשליחותו, מעמד הסנה המפורסם, משהו על משפחתו הענפה של משה, הוריו, נשותיו, ילדיו. לאחר מכן נלווה את משה בדרכו חזרה למצרים עד יציאתו ממנה, זה סיפור המכות, עמידתו מול פרעה ושאר האירועים שאירעו אז. לאחר מכן נקדיש פגישה שלמה, זו השמינית, לסיפור קריעת ים סוף מהנסים הגדולים המפוארים של התורה ותפקידו של משה בהם. לאחר מכן הפגישה הבאה תעסוק במשה במדבר, בייחוד יחסו עם עם ישראל, העם המרדן והעקשן הזה, המנהיג משה. שתי הפגישות הבאות יעסקו באספקטים שונים של דמותו של משה: משה כמביא חוק, משה כקשור אל הפולחן במשכן, משה הנביא, משה המתפלל, ולאחר מכן מלחמותיו של משה, הוא גם היה שר צבא על פי התפיסה המקראית וסיפורי אחרית ימיו ונסיים בדמויות שונות שנעות כמשה, היינו דמויות מקראיות או בתר מקראיות כגון יהושע, אליהו, אבל גם רבי עקיבא ואחרים שנבנו על פי דגם דמותו של משה. ולאחר מכן יהיה לנו סיום וסיכום ואנחנו מאוד מקווים שהמפגשים האלה, שהם עתירי טקסטים, ידרשו מן הלומדים להתעמק בטקסטים רבים מסוגים שונים, כולם בשפה העברית, אף שנכתבו בשפות שונות. הקורס זה קורס תובעני לדעתנו, אבל מי שיעבור אותו יראה עד כמה מרתקת דמותו של משה, עד כמה היא ריתקה את הדורות כולם וכיצד השפע של המקורות מאיר אותו באור יקרות מהרבה מאוד כיוונים. קורס שעוסק בתולדות חייה של דמות כלשהי בביוגרפיה מן הראוי אכן שיפתח בדיון בשאלה מהי בעצם. מהי ביוגרפיה? כן. ביוגרפיה היא סיפור חיים, זו משמעות המילה ביוגרפיה. והנה ביוגרפיות משחקות תפקיד מאוד חשוב בתרבות שלנו כיום. ייכנס אדם לחנות ספרים גדולה בארה"ב ויגלה שהנה בכניסה במקום מאוד בולט מדור ענק של ספרי ביוגרפיה. אנשים מתעניינים בביוגרפיות, אנשים אוהבים להיות מציצנים. והנה ביוגרפיה היא באמת צריכה להיות סיפור מושך, סיפור שמושך את הלב ולכן אדם שכותב ביוגרפיה צריך לדעת לכתוב סיפור יפה. אתם מכירים בוודאי ביוגרפיות שנכתבו בעת האחרונה, בין ביוגרפיות שנכתבו על ידי פרופסור אניטה שפירא, ביוגרפיות של מנהיגים כמו יגאל אלון או בן גוריון לאחרונה או ביוגרפיות שנכתבו על סופרים כגון הביוגרפיות שכותב חברנו הפרופסור דן לאור, כתב ביוגרפיה יפה על עגנון, כתב ביוגרפיה נוספת על נתן אלתרמן אבל ביוגרפיות אינן המצאה מודרנית וכבר בעת העתיקה נכתבות ביוגרפיות של דמויות שונות ומשונות ואנחנו נראה שביוגרפיה היא בעצם פסיפס. הרי כאשר אדם כותב ביוגרפיה הוא מלקט מקורות מכל מקום אפשרי בין מקורות שקשורים לאדם עצמו, האדם עצמו מספק את החומרים, זכרונותיו של האדם, מסמכים שכתב האדם, צילומים שצולם, אם אנחנו בתקופה שכבר הצילום היה קיים, ועוד כהנה וכהנה וכמובן עדויות של אנשים אחרים בין עדויות שנמסרו עליו בעל פה, בין עדויות בכתב, בין עדויות מצולמות, והביוגרף לוקח את כל המקורות הללו וכטוב לבו עליו הוא מחליט והוא הפרשן והוא מחליט מה לשלב ואיך לשלב והיכן לשלב וכמובן אז נשאלת השאלה, מי משפיע יותר על מהותה של הביוגרפיה? האם מושא הביוגרפיה, האיש שכתבו עליו או שמא הפרשן, היינו הביוגרף אשר כתב את הביוגרפיה? מכאן אתם מבינים דבר אחד: ביוגרפיה לעולם איננה אוביקטיבית. בכלל כתיבה היסטורית מעולם לא הייתה אובייקטיבית. כן, כאשר אני קורא ביוגרפיה או קורא פרק בהיסטוריה, אני תמיד שואל את עצמי את השאלה מי כתב, למה כתב, במה רצה להשפיע על קוראיו, מה רצה להעביר לקוראיו, מה רצה ללמד אותם. ביוגרפיות יכולות להיות לפעמים אפילו ביוגרפיות מטעם, כלומר ביוגרפיה מטעם השלטון, אתם יכולים לתאר לעצמכם שאם נכתבו ביוגרפיות של סטלין בזמנו הייתם בימים שהשלטון הסובייטי היה בתוקפו ובעיצומו, ביוגרפיה שכזאת הייתה מאוד מאוד אוהדת למושא הביוגרפיה. לעומת זאת כאשר המשטר הסובייטי נפל, קראו ביוגרפיה של סטלין שנכתבה בשנים האחרונות ותגלו ביוגרפיה שמציגה אותו במלוא רשעתו ואת כל פשעיו מבלי להתבייש. כמובן שביוגרפיות משתנות גם על פי זהותו או מיהותו של מושא הביוגרפיה. כמובן ביוגרפיה של שחקן כדורגל תהיה שונה מאוד מביוגרפיה של גנרל או מביוגרפיה של מנהיג או מדינאי וכל כיוצא באלה. ויש ביוגרפיות, אם כבר הזכרתי את סטלין בימים הטובים ההם, יש ביוגרפיות שהן בבחינת הגיוגרפיה, כלומר כתיבה קדושה. אנחנו כותבים על בן אדם קדוש בעת העתיקה, בימי הביניים נכתבו בכנסייה הרבה ביוגרפיות של קדושים וכמובן ביוגרפיות כאלה היו צחות וטהורות ושום דבר רע לא הוזכר על הדמות. ולכן הזכרתי גם את סטלין כי גם בעידן המודרני כאשר, שוב, ביוגרפיות שכאלה מטעם נכתבות, לא תצפו למצוא שם חטאים ופשעים. לו תיכתב ואולי כבר נכתבה ביוגרפיה של מנהיג קוריאה הצפונית, זו תהא בבחינת הגיוגרפיה במיטבה. -או להבדיל רבנים בני דורנו, גם כן הביוגרפיה טהורה מטהור.- כן בוודאי, וכמובן בביוגרפיה, כיוון שהיא איננה ממש אובייקטיבית והיא נכתבת מטעם, יש תמיד איזו בעיה מה לא יודעים על גיבור הביוגרפיה. לא יודעים מה באמת נמצא בלבו פנימה, כן, מה היו מחשבותיו שלו. אנחנו שופטים אותו בעצם על פי העדויות שהשאיר, עדויות שהעידו עליו, אבל מה הוא חשב, איך הוא ראה את מסכת חייו, הרבה פעמים איננו יודעים. תומאס קרלייל שהיה הוגה דעות בריטי מן המאה ה-19 כתב מילים מאוד מאוד יפות ומשמעותיות, כתב ״אל לו לעולם לעסוק בחיי ״העולם לא ידע דבר על חיי אפילו אם יכתבו מאה ביורגרפיות שלי, ״העובדות החשובות ביותר אינן ידועות אלא לי לבדי מכל בני אנוש״. כלומר, הוא מתכוון לעולמו הפנימי, להשקפותיו, כן, לחלומותיו, למאוויו שרק הוא יודע אותם. כאשר אנחנו מדברים על ביוגרפיות ובעיקר ביוגרפיות שנכתבו בעת העתיקה אפשר בעצם לומר שלביוגרפיות יש סדר ויש שלבים ויש תחנות רבות שהן בעצם משותפות לביוגרפיות השונות. >> פה זה ה׳ביו׳, ׳ביו׳ שזה חיים ו׳גרפיה׳ כתיבה, כתיבת חיים. >> בדיוק. והנה היה למשל חוקר פולקלור לורד רגלן, שכתב כבר ב-1936 ספר שנקרא The Hero, הגיבור, והנה שם הוא מציג את התחנות השונות בחיי גיבור, וכמובן לא בחייו של כל גיבור תמצאו בדיוק את כל התחנות, אבל ניתן לראות כמה נקודות צובר כל גיבור לפי המרשם הזה של רגלן. >> אני רק אזכיר לעצמנו שגיבור iii הוא גיבור תרבות לאו דווקא אדם בעל עוצמה אלא אדם שמשמש בחברה כלשהי כגיבור על פיו החברה בונה ומבינה את עצמה. >> יפה אמרת. ואני אקרא לכם את התחנות השונות כפי שלורד רגלן מציג אותן, ואתם יכולים כבר לחשוב בעצם ולראות מה מתאים לו למשה ומה פחות מתאים לו למשה ברשימה הזו. אז קודם כל התחנה הראשון, ׳האם׳, הרי כל אדם נולד בסופו של דבר והאם היא איזו בתולה ולרוב בתולה מלכותית, כן, משהו מאוד מאוד מפואר וגם האב צריך להיות איש חשוב, לרוב מלך והרבה פעמים הוא גם קרוב של האם, קרבת משפחה בין האב והאם. אמרתי לכם חשבו על משה, אל תשכחו אותו לרגע, ראו מה מתאים לו. עכשיו נסיבות העיבור במקרים רבים מעורפלות. כן, כיצד זה קרה? כן, וגם מספרים במקרים רבים על הגיבור שהוא בן אלוהים, כן, אומרים שכל אם יהודיה חושבת שבנה הוא לפחות בן אלוהים או משהו כזה, ובלידה יש הרבה פעמים ניסיון להרוג את הגיבור, בין שאביו של אביו מנסה להורגו, בין שאיזה מלך זר מנסה להורגו, ולכן הגיבור מורחק, כן, כדי להציל אותו מן המיתה מרחיקים אותו, מאפסנים אותו, כן, לתקופת מה במקום אחר, אומן מגדל אותו, אומן או אומנת, אין מידע על ילדותו, כלומר הוא נולד, הוא נמסר כמו שאמרתי מאופסן ומקפיאים אותו באיזה תא של קירור לתקופה ממושכת ואז בבגרותו הוא חוזר ואולי גם מגיע למקום שבו הוא ימלוך על עמו. >> רגע, האם אין גם שלב כלשהו שיש בעיה של אם עקרה? אב זקן? קושי להתעבר? >> אמרתי נסיבות העיבור או שהן מעורפלות או כפי שבאמת מקובל במקומותינו היינו במקרא, אמא עקרה, אם אמך לא הייתה עקרה תתקשה מאוד לקיים קריירה בתנ״ך. אתה צריך לעבור את השלב הזה שאמך תהיה עקרה ל-30, 40, 50 שנה, אמת. אז הוא חוזר באיזה שלב להיות למלך אבל לא לפני שהוא עושה איזה מעשה של גבורה, מנצח איזה מלך אחר או דרקון, או כל כיוצא באלה, והוא צריך להתחתן וכמובן שהוא לא יתחתן עם פשוטת עם אלא הוא יתחתן עם איזו נסיכה, לרוב בת קודמו, כן, במקרים רבים. ואז הוא מולך ולמשך זמן מה הכל מתנהל על מי מנוחות, בשלווה גדולה, הוא גם נותן חוקים לעמו אבל בהמשך הוא מאבד או את חסד האלים או את חסדם של נתיניו, מוגלה וכן אז גם מת מוות מיסתורי. כן, הרבה פעמים איננו יודעים על מקום קבורתו אבל גם אם אין יודעים את מקום קבורתו וגם אם אינו נקבר, בכל זאת יש ציונים שונים, מצבות שונות, אולי אפילו מקומות שונים שמתחרים על כאן הוא היה לפני מותו וכולי. >> ואת זה רגלן למד על סמך מה? מה היו המקורות שהוא בנה את הטרמינולוגיה המורכבת הזאת. >> לורד רגלן לקח את משה שלנו ולקח את ישו ולקח את סטלין ולקח את רוזוולט, ולקח דמויות מן העתיקות ועד החדשות וכל מה מספרים על אודותן, וכך בעצם בנה את הדגם שלו. עוד דבר שהוא אומר מאוד מעניין שלרוב הגיבורים הללו אין המשך שושלתי. כלומר, בניהם אינם יורשים אותם. אגב זה מסר מאוד מאוד חשוב וחיובי אני חושב שלא יהיו לנו מנהיגים שיראו את בניהם כיורשים, ואני לא עוסק באקטואליה חלילה. על כל פנים, כבר אמרתי שביוגרפיה היא בבחינת פסיפס ואם אני עכשיו מגיע אל הביוגרפיה המקראית אז צריך לקחת בחשבון שהמקרא מציג לנו את כל תולדות ישראל כשרשרת של ביוגרפיות, כמין מירוץ שליחים, אברהם מוסר את המקל ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליוסף, ואז אנחנו עוברים למשה, וממשה ליהושע, ומשם לשופטים השונים ולמלכים, וכך בעצם המקרא מציג את ההיסטוריה כשורה של ביוגרפיות בתבונה רבה מפני שלדבר על תולדות עם בצורה מופשטת זה לא כל כך מושך את הלב. לעומת זאת, כשאתה עוסק בדמויות בשר ודם, כבר אמרתי בחנות ספרים מה אנחנו מחפשים? ביוגרפיות, אז גם בתנ״ך מאוד מאוד יפה שיש לנו שרשרת מרתקת של ביוגרפיות. >> אבל מה שיש בחנות ספרים ואין בתנ״ך זה אוטוביוגרפיות. פה גם נזכר שיש אוטוביוגרפיה שהיא ביוגרפיה שכותב אדם עצמו בוודאי חשודה הרבה יותר מאשר ביוגרפיה מהבחינה הזו. ובמקרא יש לנו רק ניצן אחד של אוטוביוגרפיה בספר נחמיה, זכרונות נחמיה שמסופרים בגוף ראשון והם חלק מספר נחמיה, אבל זה באמת בשלהי תקופת המקרא, ניסיון יחיד. והביוגרפיות המקראיות לפעמים הן ביוגרפיות שלמות כגון הביוגרפיה של שמשון, כן, שמשון שבארבעה פרקים בספר שופטים מספרים את כל תולדות חייו מלידה ועד מוות, ואגב בדמות של שמשון יש הרבה מן הקווים של לורד רגלן כן, גם שמשון היה אצלו אחד ממקרי המבחן. יש לנו ביוגרפיה שלמה של יעקב למשל, יעקב אבינו. גם כן, יעקב נולד, אנחנו עוקבים אחרי מסכת חייו, הגלייתו, שובו ארצה, לידת בניו וכדומה ובסופו של דבר מותו במצרים. אבל יש לנו גם ביוגרפיות רבות שאינן שלמות ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מדוע אינן שלמות? למשל, את אברהם אבינו אנחנו פוגשים לראשונה כאשר הוא שומע את הקול ״לך לך מארצך וממולדתך ״ומבית אביך״, והוא מגיע ארצה כאשר הוא בן 75 שנה. כיצד אין מספרים לנו על 75 השנים הראשונות בחיי אבינו? אין אנו יודעים על כך דבר. >> נדייק, במקרא לא מספרים, כשיגיעו המדרשים אחר כך, הם ימצאו כר רחב מאוד מאוד ומלא בסיפורים רבים על ראשיתו של אברהם. >> זאת הוכחה שאין ואקום בטבע. כלומר, ברגע שהמקרא מיעט או השמיט או לא רצה לספר, יבואו מקורות אחרים ויספרו, ואנחנו נשאל במקרים כאלה מדוע אין המקרא מספר? המקרא רצה לספר על אברהם רק כשהוא בארץ ולא כאשר הוא עוד נתון בלב הביצה האלילית שממנה יצא. ודוד? >> גם דוד, אין סיפור לידה. אנחנו פוגשים את דוד כשהוא כבר נכון לעשות את מעשה הגבורה הראשון שלו, כן, להימשח על ידי שמואל ולהכות את גוליית, כן השלב הזה. היה מלך קודם, אי אפשר לספר על לידתו של דוד גם כשיש כבר מלך קודם שמולך, ורק שהמלך הזה שוקעת שמשו יש להראות את דוד על אדמה. גם דמויות השופטים אינן שלמות, אלא אנחנ פוגשים למשל את השופטים רק כשהם נכונים לעשות את מעשה הגבורה. כן, העם בצרות גדולות ואז רוח אלוהים צולחת על שופט מסוים והוא מושיע את עמו, ולכן אנחנו פוגשים אותם בשלב הזה. וכל הגיבורים האלה, כמובן, משולבים בתולדות העם. כמובן, יש לנו גם מחוץ לספר התנ״ך, בשביל קבוצה גדולה מאוד, המשך לספר התנ״ך, הברית החדשה, כן, כתב היסוד של הדת הנוצרית שממשיכה את המקרא לספרים נוספים ושם אנחנו פוגשים את הביוגרפיה של ישוע, כן, ושם רואים כיצד בספרי הבשורה של הברית החדשה יש לנו ביוגרפיות של ישוע וב-2 מהם מתוך ה-4 שבברית החדשה, אנחנו פוגשים את ישוע עוד לפני לידתו, סיפורי קדם-לידה, לידה פלאית, וכמובן מסיימים את הביוגרפיה של ישוע במותו, בקימתו מן המתים ובעלייתו בסערה השמיימה, גם זה יש לנו. כמובן שצריך להדגיש שוב שביוגרפיה היא מעשה עריכה וכשאנחנו עוסקים בביוגרפיות מקראיות אנחנו בוחנים בפינצטה, כן, מפרקים אותה למרכיביה, כל שלב, כל מקור. הרי נכון ניסו כאן ליצור ביוגרפיה של משה למשל שמתפרסת על פני 4 חומשים. משה נולד בראש ספר שמות ולא יעזוב אותנו עד סופו של ספר דברים אבל הקורא המנוסה, הקורא הביקורתי, יווכח לדעת שהביוגרפיה של משה היא בעצם מורכבת מהרבה פיסות, ממקורות שונים, חלקם אוהדים יותר, אולי חלקם אוהדים פחות, נכתבו בתקופות שונות ומגוונות ולכן אנחנו בהחלט ננסה להציג את פניו השונים של משה כפי שמשתקפים בפסיפס הזה של ספר התורה, וכמובן צריך לזכור דבר נוסף. בעוד שביוגרפיות מסוימות מחוץ למקרא הן ביוגרפיות של הערצה, דיברתי על הנושא הזה של הגיאוגרפיה, במקרא אין לכם עניין בעצם הערצת דמויות. לא פעם אני יכול אפילו לומר באחריות שהדמות איננה אלא כלי להעביר באמצעותו רעיונות, מסרים. לו היינו מעמידים את האדם במרכז ומציגים דמויות שאין בהן כל פסול, דמויות מושלמות, כמוני למשל, הייתה כמובן הסכנה שהדמות הזאת תעמיד את הקדוש ברוך הוא בצל. לכן המקרא משתדל להציג לנו דמויות בשר ודם ולא למעלה מזה. >> ומשה בתוך הרשימה. ומשה בתוך הרשימה, אחד מיני רבים, אולי הגדול מכולם ובכל זאת אחד מיני רבים. >> אני חושב שלפני שנעבור לרגע לעסוק בדמותו של משה במקרא כדאי רק להזכיר שלאחר תקופת המקרא, כן חזרה המסורת של כתיבה ביוגרפית אל עם ישראל וזה לפחות בהקשר של סופרים יהודים הלניסטים שנעסוק בהם. אנשים שכתבו ביוונית כמו פילון האלכסנדרוני, תחילת הספירה פחות או יותר חי אותו אדם, או יוסף בן מתתיהו, ניתקל בשניהם, שהם כבר כותבים ביוגרפיות כמיטב הכתיבה היוונית הדורשת לגיבורי תרבות, ביוגרפיה מלאה. אנחנו נפגוש את פילון, נפגוש את יוספוס, במהלך הדברים עצמם אך כדאי שנזכור שלאחר התנ״ך יש כן ביוגרפיות והן נכתבות בתוך עם ישראל, וגם על משה רבנו כמובן הדברים נאמרים בצורה מאוד מאוד בולטת.
