[מנגינה] שלום, אנחנו בשיעור ה-11 בקורס "פני משה", דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל. ללמדנו כי "אחד היה משה ופנים רבות לו". הותרנו את משה ואת תולדות חייו בפגישה הקודמת, כאשר הוא עולה אל הר סיני לקבל את לוחות האבן כפי שמסופר. מיד נראה בדברים עצמם ונתמקד הפעם קודם כל בתפקידו של משה כנביא או כמתפלל, שני מאפיינים מרכזיים של דמותו בסיפורי התורה ובתפיסות מאוחרות יותר, אולי נתחיל לעלות את משה חזרה להר סיני. >> "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצווה "אשר כתבתי להורותם ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלוהים "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם "והנה אהרון וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם", כלומר, כאשר משה על ההר ראוי שיישאר למטה אדם או שני בני אדם שיוכלו לענות על שאלות שיעלו במשך היעדרותו של משה. ופה אהרון אחיו של משה וחור שאותו כבר פגשנו שהמקורות בין שעושים אותו לבנה של מרים או לבעלה של מרים, "ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר וישכון כבוד ה' על הר סיני "ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן, "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל. "ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר "ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים "לילה." ומה קורה בזמן זה שמשה על ההר? >> מכאן אכן נתחיל, והזכרת אהרון וחור יביאו אותנו תחילה לעסוק בדמותו של אהרון משום בו עדיין לא עסקנו בצורה >> הזנחנו אותו בעבר. >> מסודרת. כעת, כיוון שאהרון תפקידו אולי הבולט ביותר בסיפור המקראי פרט למכות זה סיפור העגל, שעוד נגיע אליו בהמשך הדברים עצמם. אבל בואו גם נזכיר את חור כי גם לחור יהיה עוד תפקיד מסוים בהמשך הדברים ואגב כדאי שנזכור כל הזמן ונזכיר, הקורס עוסק במשה ולא בתולדות עם ישראל או התורה או כל דבר אחר. לכן, הרבה מאוד נושאים שהפסוקים האלה יכולים היו לעורר אנחנו נאלצים להזניח, כמו מקומו של יהושע בסיפור, מקומם של לוחות האבן וכל כיוצא בזה. אנחנו נצא לדרך לעסוק בכהן אהרון, אחיו של משה. בוא נזכור שאהרון מבוגר >> שלוש שנים. >> ממשה בשלוש שנים, זה נאמר בצורה מפורשת במקרא. לכן, יש גם מקום לשאול מתי מתחיל אהרון להיכנס לביוגרפיה של משה. ומסתבר שעל פי המקורות, במקרה זה חיבור בשם 'דברי הימים של משה', עוסק באהרון אפילו מסיפור לידתו של אהרון, ושם מסופר לנו בלשון מעין מקראית על עמרם, "ויקח האיש", עמרם, "את יוכבד דודתו לו לאישה, "ותהר האישה ותלד בת ותקרא שמה מרים, "כי בעת ההיא החלו המצריים בני חם למרר את חיי בני ישראל", >> כלומר הולכים פה בדרך המקראית שכל שם ראוי שיהיה לו גם הסבר. >> כן, אבל זה מעניין שלפי זה התחלת התקופה הקשה במצרים היא רק בשעת לידת מרים. כלומר, לא כל תקופת מצרים אלא משלב כלשהו. "ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרון "כי בימי ההריון >> איזו יצירתיות מופלאה. >> "החל פרעה לשפוך דמי זכריהם "ארצה ומהם השליך ליאור." הנה גם אהרון ומרים זכו למדרש שם ככל דמות מקראית הראויה לכך. וכיוון שאהרון היה בן שלוש כאשר נולד משה, אפשר לשאול מה עשה אהרון בזמן שמשה בא לעולם. הנה שתי מסורות חביבות. הראשונה כבר עסקנו בה, רק רוצה להזכיר לעצמנו מדרך הטבע בשיעורים האחרונים אנחנו גם סומכים על דברים שכבר שראינו קודם לכן. בתלמוד הבבלי מסכת סוטה מספר שעמרם גירש את יוכבד מסיבה זו או אחרת, בזה עסקנו. לאחר מכן, הוא החזיר את יוכבד משום שמרים נזפה בו. ״ואמר רבי יהודה בר זבינא, עשה לה עמרם ליוכבד אחרי שהחזירה מעשה ליקוחין", היינו נשא אותה לאישה מחדש, כיצד? "הושיבה באפיריון ואהרון ומרים מרקדין לפניה, "ומלאכי השרת אמרו אם הבנים שמחה". אני רק מדגיש את הנקודה שאהרון ומרים, היא בת חמש, אהרון בן שנתיים, משה יוולד בעוד שנה. ומשה, אהרון ומרים מרקדים לפני יוכבד החוזרת הביתה באפיריון. ומאידך גיסא, מדרש אחר, בילקוט שמעוני לספר שמות, כאשר מסופר על בת פרעה שפותחת את התיבה, "ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה", >> ואין כפילות במדרש, צריך להסביר כל מילה בעצמה. >> ופרט לכך או ילד או נער. התשובה של מי זה הנער הבוכה זה אהרון, אהרון עמד שם בצד ובכה כאשר דאג לגורלו של אחיו. הנה יש אלמנט קטן של יחסים בין אהרון למשה לפי המדרשים עוד לפני שאהרון היה iii. >> וגם הוא היה, אם כך, נוכח באותה תמונה של בת פרעה. >> בוודאי. מאוחר יותר הזכרנו את אהרון, כאשר המדרש משתמש בדמותו של אהרון כאחד ההסברים מדוע משה מסרב ללכת בשליחותו ויש למשה נימוקים רבים, אבל המדרש מוסיף נימוק נוסף, מדרש שמות רבה. אגב, הוא היה חבר שליווה אותנו לאורך כל הדרך כמעט בקורס הזה. "רבנן אמרי", רבותינו אמרו, "סבור אתה שהיה מעכב משה לילך?", כלומר אתה חושב שמשה לא רצה ללכת? "אינו כן", היינו לא שהוא סירב "אלא כמכבד לאהרון, "שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרון אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה", >> משה ואהרון וכהניו, כן. >> יפה והוא גם נביא, אהרון היה הנביא שמונים שנה. "אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר", אני אגרום לו צער אם אני אגיע ואתפוס את מקומו כנביא, "בשביל כך לא היה מבקש לילך". >> יפה. >> יש פה מסורת שאהרון היה נביא במצרים במשך תקופה ארוכה עד גיל 83, עד זמן היציאה ממצרים. גם פגשנו את אהרון במכות, בכך לא נחזור, ועסקנו בשאלה הגדולה אילו מכות הביא משה, אילו מכות הביא אהרון, אבל >> ושוב כאן הצמד אהרון וחור, יחדיו. >> כן הפעם במלחמת עמלק. >> כן, "ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להילחם בעמלק "ומשה אהרון וחור עלו ראש הגבעה. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה "ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש". >> בזה כבר עסקנו ולכן אנחנו רק בבחינת מזכירים שהמכילתא, המדרש אומר מה היה כאן אהרון, אהרון הזכיר את מעשה לוי, כלומר את הכהונה, וחור משבט יהודה את מעשה יהודה, כלומר את המלוכה ובזכות הכהונה והמלוכה שעמדו משני צדיו של משה, ניצח עם ישראל במלחמה מול העמלקים. שוב כבר היינו בסיפור הזה אבל למען התמונה השלמה חזרנו אליו. הנה שוב, ניסיון להראות את השאלה כיצד חור ואהרון תומכים בידיו של משה. והנה דילגנו ברגע זה על האפיזודה המרכזית, סיפור העגל, כי מיד נגיע אליו בנפרד. אנחנו קופצים כעת אל סיפור מותו של אהרון שהתורה מקדישה לו מקום לא מועט. >> באותו פרק, הסיפור מופיע באותו פרק שבו כבר קראנו את מעשה מי מריבה, אותו פרק שלכאורה משה ואהרון חטאו ולכן ייענשו ולא יכנסו לארץ, והנה כך נאמר בפסוקים על מות אהרון, "ויאמר אדוני אל משה ואל אהרון "בהור ההר על גבול ארץ אדום לאמור, יאסף אהרון אל עמיו "כי לא יבוא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם את פי למי מריבה". >> כבר עסקנו בשאלה מה היה חטאו של אהרון, כן. >> "קח את אהרון ואת אלעזר בנו והעל אותם הור ההר "והפשט את אהרון את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו "ואהרון יאסף ומת שם". כלומר, איך בעצם מתבשר אהרון על כך שהוא עומד למות? בכך שיפשיטו ממנו את בגדיו וילבישו בבגדיו את בנו. "ויעש משה כאשר ציווה ה׳ ויעלו אל ראש ההר לעיני כל העדה "ויפשט משה את אהרון את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו "וימת אהרון שם בראש ההר וירד משה ואלעזר מן ההר". תיאור כל כך מאופק, כל כך עדין, "ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את ״אהרון שלושים יום כל בית ישראל״. כלומר, בכל זאת כל העדינות של תיאור המוות, אבל התגובה של העם, כן, תגובה של כאב אדיר על לכתו של אהרון מעימם. >> חודש ימים. המקום הוא הור ההר. השאלה האם התורה גם מוסרת לנו מידע על התאריך? מסתבר כי כן. >> "ויעל אהרון הכהן אל הור ההר", זה אמנם בא בתקופה יותר מאוחרת כאשר מסכמים את הכנות בני ישראל, "ויעל אהרון הכהן אל הור ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים "בחודש החמישי באחד לחודש", ואתם יודעים שהחודש החמישי הוא כמובן חודש אב, כלומר בראש חודש אב. >> מניסן, כן. >> הדבר המעניין הוא שבמגילה מקומראן, מגילה שהיא בעצם מעין פרפרזה על התורה, לא נמסר תאריך מותו של אהרון. והנה הדבר הוא מעניין, מדוע כאן כן יש תאריך והרי אין תאריך למותו של משה ואין תאריך במקרא ואין תאריך למותה של מרים ומדוע לאהרון? ויכול להיות שיש פה איזה מין תוספת מדרשית, כיוון שההצעות הגדולות שקשורות במקדש ובכהונה כמובן התרחשו בחודש אב, חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, והתפיסה היא של חז"ל, גם מסכת תענית, משנכנס אב ממעטים בשמחה, יכול להיות שפה באמת הוסיפו לאהרון תאריך מיתה באב, הן מהסיבה הזאת, כל צרות הכהונה והמקדש מתחילות דרכן בחודש אב. >> השערה נועזת אבל בהחלט מעניינת, בחודש החמישי באחד לחודש מת אהרון. והנה נקדיש כעת זמן לא מועט למדרש פטירת אהרון. יש חיבור כזה זה בדרך כלל נעשה לקראת ימי הביניים, אולי המאה ה-9 או ה-10, כאשר הוא כבר לא היה לו אולי הכוח לחבר מדרש על כל התורה כולה, הוא על ספר מקראי שלם, ואז מתחילים לחבר מדרשים על נושאים מוגדרים כגון סיפור פטירת אהרון, ומתפרסם בספר בשם 'אוצר המדרשים', שהוציא אייזנשטיין לפני למעלה ממאה שנה, ונקרא קצת קטעים איך יוצר בעל חוש ספרותי מאוד מעניין מתאר באריכות רבה את סיפור מותו של משה. ובקטע לפני זה שלפנינו יש בעיה מאוד גדולה, משה מתקשה לומר לאחיו שהנה הגיע סוף ימיו. והקדוש ברוך הוא עוזר למשה, "אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "אל תאמר לו אפילו בשפה", אפילו אל תבטא, אל תאמר דבר וחצי דבר, "אלא קח את אהרון "ואת אלעזר בנו והעל אותם הור ההר", תעלה אותם אל ההר, "וגם אתה עלה עמם, "ותאמר לו דברים רכים ונאים ובעבורם יבין הדבר". תאמר לו דברים בעדינות, תרמוז לו, אל תאמר לו בצורה בוטה משה לאחיו הגדול אינך מת. "ואחר שתהיו שלושתכם בהר, הפשט את אהרון את בגדיו "והלבשתם את אלעזר בנו ואהרון יאסף ומת שם". יאסף זה יאסף אל עמיו, כלומר ימות. "כששמע משה זה הדבר היה זועף בלבו מאוד "ולא היה יודע מה לעשות ובכה בכייה גדולה עד מאוד". הסיפור המקראי >> מאופק. >> מאופק ופה יש הרבה יותר רגש. >> מוצא לרגש, כן. >> "הלך אצל אהרון לומר לו הדבר "אמר לו", משה אל אהרון, "דבר ציווני הקדוש ברוך הוא לומר לך, "אמר לו", אהרון ״אמור״, אמר לו, בוא נצא. "עמד משה "והלביש לאהרון שמונה בגדים בתוך ביתו", הכהן הגדול יש לו שמונה בגדים כולל החושן והאפוד והציץ, "ואחר כך יצא. כיוון שהגיעו לאוהל מועד " ביקש אהרון להיכנס לאוהל ולא הניחו משה אמר לו משה, "אנו רוצים לצאת חוץ למחנה, כיוון שיצאו חוץ למחנה אמר לו אהרון, "אמור לי מה אמר לך הקדוש ברוך הוא", אהרון מרגיש שמשה מנסה לומר לו דבר אבל מעכב את זה. "אמר לו משה" חכה "עד שנגיע לאותו ההר". הם עולים להר, "מיד נפתחה המערה לפניהם", המערה הזאת צריכה להזכיר לנו כמובן מסורות על פטירתו של משה במערה, האבות במערת המכפלה. "מיד נפתחה המערה לפניהם, אמר לו משה, אהרון אחי היכנס במערה זו, "אמר לו אהרון כן, והיה משה רוצה להפשיט את אהרון בגדי כהונה שעליו "ולא ידע האיך יאמר לו", אז "אמר לו אהרון אחי "למערה שאנו נכנסים לתוכו", תוכה תוכו, "אין ראוי להיכנס בבגדי כהונה שעליך, "שמא יטמאו, שמא מקברים ראשונים היו בה", אולי יש איזה קבר במערה ואתה כהן, "אלא רצוני תתן אותם לאלעזר וימתין לנו עד שנצא, "אמר לו אהרון יפה דיברת". אתה שם לב עד כמה משה מנסה לעכב את הידיעה הגדולה. ״נכנסו ״וראו מיטה מוצעת ושולחן ערוך ומדורה דולקת ״ומלאכי השרת עומדים עליה". יש פה איזו תופעה מיסטית כמובן של המלאכים וחיים שימשיכו כי המיטה מוצעת, השולחן ערוך באוכל, המנורה דולקת. "אמר לו אהרון למשה, אחי, עד מתי תסתיר ממני הדיבור שאמר לך הקדוש ברוך הוא, "אפילו אם הוא דבר מיתה הריני מקבל עליי בסבר פנים יפות". אהרון הוא זה שיוזם, >> כן. >> "אמר לו הועיל והזכרת דבר מיתה בפיך, "דבר מיתה הוא, והוא הדבר שאמר לי ואני יראתי להודיעך, "ועתה ראה מיתתך שאינה כמעשה בשר ודם", הוא מת בידיהם של מלאכים, "ולא עוד אלא שמלאכי השרת באו לסלקך", ויותר מזה, "אמר לו "אהרון משה אחי למה לא אמרת בפני אמי ואשתי ובניי?" למה לא הנחת לי להיפרד מאשתי מאלישבע, מבניי ומאמי, זה מעניין. >> כן. >> לפי המדרשים עוד נראה את זה, יוכבד עדיין בחיים. היא אישה מאוד זקנה. >> כן. >> "אמר לו משה, אחי "אין אתה יודע שזה ארבעים שנה שעשית את העגל והיית חייב כלייה במיתה "אלא שעמדתי בתפילה ותחנונים לפני המקום ברוך הוא והצלתי אותך מהמיתה", עוד נגיע לסיפור העגל, "ועתה", אומר משה, "הלוואי תהיה מיתתי כמיתתך", זה נורא נוגע ללב. "שאתה מת "ואני קוברך, ובשעה שאמות אני אין לי אח שיקברני, "ואתה מת ובניך יורשים את מקומך", אלעזר ובניו. "ואני מת ואחרים יורשים כבודי״. >> כלומר, יהושע ולא אחד מבניו. >> ולא בניו כן, "ופייסו בדברים "ועלה אהרון למיטתו וקיבל הקדוש ברוך הוא את נשמתו, "ויצא משה מן המערה ותיכף נתעלמה המערה "ולא היה שום נברא בעולם שיודע זה ויכול להבין את זה". >> כשם שלא יוודע מקום קבורתו של משה, אף מקום קבורתו של אהרון לא יוודע לעולם. >> כן וגם למדנו כבר כשדיברנו על מותה של מרים שגם אהרון מת במיתת נשיקה. משה מת במיתת נשיקה, אהרון מיתת נשיקה ומרים מיתת נשיקה, וזה נרמז פה במילים "וקיבל הקדוש ברוך הוא "את נשמתו". >> מעניין שכאן כן מזכירים כמובן את העגל כחטאו הגדול של אהרון, מה שאין כן בתורה שחטאו של אהרון כחטאו של משה בעניין מה שעשו במי מריבה. >> אכן כך. אכן כך אבל זה בעצם הדרך שבה המדרש המאוחר הזה מבין את הדברים עצמם. >> כן. >> אנחנו עסקנו הרבה בזיקת משה ואהרון, לפעמים חשנו מתיחות בין השניים, לעיתים חששנו, חשנו למעשה בהרמוניה שאין כדוגמתה. כך למשל מה שנאמר בתהילים פרק קל"ג או ליתר דיוק איך המדרשים מבינים את זה, "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", >> מי הם האחים? >> הרבה מהשירים הישראלים אולי המפורסמים ביותר בעולם. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים", מי זה האחים? "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרון שיורד על פי מידותיו". הנה הזכירו את שבט אחים ומיד שמן ושמן טוב ויורד על הזקן, והמדרש לומד מכאן "שמניין שהיה משה שמח בגדולת אהרון?" הוא לא קינא באחיו, הוא שמח בשמחתו. "שנאמר", פה יש קצת מדרש מחודד, "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרון. "אמר רבי אחא וכי שני זקנים היו לאהרון". למה כתוב על הזקן, זקן אהרון? זאת כמובן שאלה מיתממת אבל >> כן, דרכו של מדרש. >> "אלא כיוון שהיה רואה משה "את שמן המשחה", שמשחו את אהרון הכהן, "יורד על זקנו של אהרון "היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה והיה שמח "לכך נאמר על הזקן זקן אהרון". משה שמח בגדולת אחיו, לא קינא בו, למרות שהוא זכה לירושה או שושלת וכולי, משה ואהרון האהבה הייתה גדולה. והנה גם ראינו מתיחויות בין משה לבין אהרון. נראה מיד סיפור העגל, ראינו משהו על סיפור האישה הכושית. כך, שהיחסים בין משה ואהרון הם מורכבים. >> יחסי אחים, לפעמים כך ולפעמים כך. >> תזכור שאהרון הוא הבוגר ומשה הצעיר, זה גם מוסיף איזה נופך של בעייתיות, בייחוד במקרא שתמיד הצעיר הוא זה שבסופו של דבר תופס את הבכורה בהשוואה לבכור. מכל מקום, הנה עוד ניסיון לראות את אהרון, את אבני החושן שעל -- מעניין אבל שבמסורת הבתר־מקראית, אהרון נתפס, מה שאולי לא עולה בבירור מן הסיפור המקראי. "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום "ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". >> וכמובן שזה בא מציורו של הכהן בספר מלאכי, משם הדבר הזה קורה. >> כפי שנראה מיד. אני רק אומר שזה איזה מין מהפך קטן שחל בדמותו של אהרון משום שמן המקרא לפחות, מיספורי התורה, >> זה לא הולך, נכון. >> אי אפשר לראות שאהרון הוא בדיוק אוהב שלום ורודף שלום. הוא מקרב אנשים לתורה אבל הלל הזקן זה בן המאה ה-1 לפני הספירה, מציג אותו בדרך הזו ובאמת יש להניח שהדמות ממלאכי. >> הצגת הכהן במלאכי, "וידעתם כי שלחתי אליכם את המצווה הזאת "להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות, בריתי הייתה איתו "החיים והשלום", ו'בריתי הייתה איתו', כאילו מדובר בכהן הראשון, באהרון. כן, "ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי ניחת הוא, תורת אמת הייתה בפיהו "ועוולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון. "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך אדוני צבאות הוא". אם כן, אם כאן מדובר לכאורה בראשית הכהונה, בימיה הראשונים, הרי שמדובר באהרון וזאת דמותו והשלום ערך עליון. והרי כבר גם בבמדבר פרק כ"ה כמובן, מעברית השלום שניתנת לפנחס, >> נכדו של אהרון. >> נכדו של אהרון, כבר שם אנחנו מוצאים ברית שלום, כלומר -- >> כלומר, השורשים של הרעיון הזה כבר מקראיים, >> כן. >> אבל המדרש פיתח אותו בצורה קיצונית וכבר ראינו, הוא אוהב את הבריות, מקרבם לתורה. זה אולי דברי מלאכי, ׳רבים השיב מעוון׳. >> בוודאי. >> כך שהמעבר מדמותו של אהרון המקראית לדמותו של אהרון המדרשית עוברת דרך ספרים מאוחרים מקראיים, כגון ספר מלאכי. והנה רק כדוגמה אחת, כיצד מספר לנו המדרש מה זה אוהב שלום, רודף שלום. "שני בני אדם עשו מריבה זה עם זה. "הלך אהרון וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני "ראה חברך", שזה השני, "מהו אומר מטרף את לבו, קורע את בגדיו ואומר אוי לי "היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו "שאני הוא שסרחתי עליו". אני מתבייש מחברי, אני האשם ואני חש בושה כלפיו. "הוא יושב אצלו", אהרון יושב אצלו, "עד שמסיר קנאה מלבו "והולך אהרון ויושב לו אצל האחר". >> נהדר. >> "ואומר לו בני ראה חברך מהו אומר "מטרף את לבו, קורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו "שאני הוא שסרחתי עליו. היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. שנפגשו זה "בזה גפפו ונשקו זה לזה". >> יפה. >> ככה אהרון עושה שלום, רודף שלום, מביא שלום, זה הדימוי של אהרון שבכל זאת הוא באמת קצת קצת בסתירה למקומו. מין נסיון של קומיקס להראות את אהרון שמפשר בין שני >> אה יפה. >> בין שני בריונים, בריונים. קומיקס נחמד, מכל מקום התחלתי לומר דבר, דמותו של אהרון כרודף שלום ואוהב שלום, מקרב בריות לתורה, עולה צורמת קצת בהשוואה לסיפור מעשה העגל >> בוודאי. >> ולתפקידו של אהרון במעשה העגל, ואנחנו עוברים למעשה העגל.