[מנגינה] שלום. אנחנו בתחילת השיעור העשירי בקורס ״פני משה״, דמויותיו של משה בראי ספרות עם ישראל, קורס שמטרתו להראות כי ״אחד היה משה ״ופנים רבות לו״. והנושא שלנו היום היא דמותו של משה בהקשרים של חוק ופולחן. למען האמת, את הפגישה הקודמת הקדשנו לתולדות עם ישראל במדבר או לדרך שבה קורותיו של משה משתרגים בתולדות העם ובמיוחד דיברנו על תלונות ותלונות ותלונות שהעם חוזר ומתלונן כלפי משה וכלפי האלוהים ועסקנו בתגובותיו השונות של משה כלפי תלונות אלו. נותרנו עם סיפור אחד שלא הספקנו לעסוק בו ובו נפתח וזה סיפור נחש הנחושת, אלא שיש בו דבר נוסף פרט לעניין של התלונה וזה עניין של פולחן משום שהנחש, כפי שנראה מיד, גם הפך במשך הזמן לכלי פולחני וזה נושא הפגישה שלנו הפעם, משה בהקשרים של חוק, מתן חוק ובהקשרים של פולחן, מקדש וכיוצא בזה. ונפתח כאמור בסיפור נחש הנחושת. אולי תקרא אתה. >> במדבר פרק כ״א. "ויסעו מהור ההר דרך ים-סוף לסבוב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך "וידבר העם באלוהים ובמשה למה העליתונו ממצרים למות במדבר "כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלוקל". >> כלומר, במן, לחם קלוקל. >> במן, נמאס להם, פשוט נמאס להם. די, כמה אפשר. כן, "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים", כן, ונחשים שרפים או שרפים הם באמת נחשים, >> סוג של נחשים. >> נחשים מעופפים. זה אפשר ללמוד גם מחזון ישעיהו על השרפים, חזון ההקדשה של ישעיהו בפרק ו' ונחשים שרפים או שרפים שכאלה שהם נחשים נזכרים גם בספר ישעיהו פעמיים נוספות, בפרק י"ד 29, בפרק ל' פסוק 6. "וינשכו את העם וימות עם רב מישראל "ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך "התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל משה בעד העם "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי "ויעש משה נחש נחושת וישמיהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש "והביט אל נחש הנחושת וחי". אגב אתם שמים לב שנחש נושך. בלשוננו נחש מכיש, בלשון מקרא נחש נושך. >> ונס זה כמובן לא עניין של iii >> נס זה עניין של תורן, דבר גבוה לראותו. >> דגל, נס זה דגל. >> כן. וכמובן השאלה היא מדוע דווקא הנחשים הם העונש אבל נחש, שרף ועקרב, כן, היו מן האינוונטר של החיות במדבר כפי שאנחנו למדים גם מספר דברים פרק ח' וזו כנראה הסיבה לכך שהנחשים הם, וכמובן יש פה גם משחק מילים יפה בין נחש ונחושת, נחש נחושת. >> אולי גם נשך. >> כן. >> מכל מקום, הנחש לא גמר את חייו כאן משום שמאוחר יותר בספר מלכים ב', כשמדובר במלך חזקיהו, מהמלכים הצדיקים ברשימת מלכי יהודה, נאמר עליו בין השאר שהוא "הסיר את הבמות "ושיבר את המצבות", כולל עבודות זרות, "וכרת את "האשרה וכיתת נחש הנחושת אשר עשה משה "כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו "ויקרא לו נחושתן". >> וכאן אתה יכול לשאול את השאלה האם באמת עד אותו רגע היו חוטאים חטא גדול בכך שהיו עובדים בבמות ובמצבות והאשרות וכל כיוצא באלה, וכולל עבודת הנחושתן, או שמא בעיניהם זה היה דבר לגיטימי מאוד כחלק מעבודת האלוהים. על כל פנים, התפיסה של המקרא או התפיסה שהמקרא מבקש אכן ליצור היא שמלכתחילה משה עשה אובייקט רק על פי צו האלוהים לפתור בעיה מסוימת והעם, כעם חוטא, מחפש דרכים לעבוד עבודה זרה והפך גם את הנחש הזה אל עבודה זרה. יכול להיות שהמסלול ההיסטורי היה שונה, כלומר שהנחש השרף היה באמת חלק מן המקדש ומתמונת המקדש ומתפיסת המקדש שלכן הרי לא פלא שבישעיה פרק ו', שכבר הזכרתי אותו רגע קודם, הרי הנחשים השרפים, הם הפמליה האלוהית שם במקדש, ואז יכול להיות שקודם היה המקדש והשרפים וכולי כאיזה אובייקטים לגיטימיים אבל כדי לומר לך שאין זה לגיטימי, אומרים לך שבמדבר משה עשהו אך ורק כדי לפתור בעיה מסוימת על פי צו ה', היה ראוי לו, לנחש הזה, להיעלם כיוון שלא נעלם ובני ישראל עבדוהו, בא חזקיהו, אותו מלך שעשה רפורמה פולחנית מדהימה, כן, בניסיונו לחסל את העבודה הזרה בישראל ועשה מה שעשה. >> מכל מקום, אני רוצה להראות לך שמה שדיברת קודם על השאלה מה הקשר בין התלונה של העם על המן לבין הבאת עונש דווקא על דרך הנחשים השרפים. מסתבר שאחד מן המקורות שמלווה אותנו לאורך כל הדרך בשיעורים האלה, התרגום הארמי המיוחס ליונתן מספר בתרגום חוזר לעברית כך, "בת קול נפלה מן שמי מרום וכך אמרה: "בואו ראו כל בני אדם כל טובות שעשיתי לעם העליתי אותם "פדויים ממצרים הורדתי להן מן מן השמיים ועתה חזרו והתרעמו עליי "והנה נחש שגזרתי עליו מן ימי תחילת העולם שעפר יהיה מזונו", כמובן סיפור הנחש בגן עדן, "לא התרעם עליי ועמי התרעמו על מזונם" ולכן "עתה יבואו נחשים שלא התרעמו על מזונם "וינשכו את העם אשר התרעמו על מזונם ולכן שילח ה' בעם "את הנחשים השפיפונים ונשכו את העם וימותו אוכלוסים רבים מישראל". זה פירוש אגדי. לפחות הוא עומד על השאלה מה הקשר בין חטא, התלונה לגבי המן, לגבי עונש הנחשים. מאידך גיסא, יש דבר הרבה יותר מפורסם בהקשר שלנו שאי אפשר לוותר עליו וזו הבעיה שבאמת המשנה בראש השנה קובעת על המילים "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי". זה נותן לנחש הזה מעמד כמעט אלוהי. הסתכלות בנחש, אומרת המשנה "וכי נחש ממית או נחש מחיה", באמת לא, "אלא בזמן "שישראל מסתכלין כלפי מעלה", כלפי הנחש, "ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמיים "היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים", כלומר היו נפגעים. >> זה מזכיר מאוד את המעשה במלחמת משה בעמלק, "וכי ידיו של משה עושות מלחמה", ממש אותה תפיסה. >> וזה מופיע באותו מקום במשנה ואגב הקטע הזה על נחש ממית או מחיה גם זכה לביטויים מוזיקלי, וייתכן שנשמע אחד מהם בהקשר של המקרה הזה שלנו. פרט לכך, כפי שאנחנו רואים, הנחש הפך להיות או אולי כבר היה מאז ומתמיד, סמל של רפואה דווקא. >> טוב, מזה אנחנו צריכים לחזור ליוון העתיקה ולאסקלפיוס אל הרפואה,כן בנו של אפולו, שסמלו הוא אכן מטה ועליו כרוך נחש. >> נדמה לי שעד היום על כל בית מרקחת יש נחש ועל סטיקרים של מכוניות של רופאים יש נחש. הכל חוזר לסיפור הישן הזה על נחש הנחושת. מכל מקום, כבר הזכרנו את הבעיה הגדולה. אם משה עשה את הנחש, הוא למעשה שימש חפץ פולחני שצריך היה להשמיד אותו כי הוא נתפס כעבודה זרה ועל כך התוספתא עומדת ואומרת על המילים "וכיתת נחש הנחושת אשר עשה משה "כי עד הימים ההם היו ישראל מקטרין לו ויקרא לו נחושתן, וכי עבודה זרה היה?", כלומר האם משה רבנו התכוון לעבודה זרה? ודאי שלא. "הלא משה רבינו עשאו", ולא לעבודה זרה, "מלמד שטעו ישראל אחריו עד שבא חזקיה וגנזו". את משה רבינו אנחנו מטהרים לגמרי מחטא אפשרי של עשיית חפץ פולחני. אולי עוד נקודה אחת בשולי הסיפור שקראנו. אני רוצה להזכיר לעצמנו ולמאזינים והרואים אותנו, אנחנו כל הזמן מחפשים את היסוד המשהי בסיפורים. הרי יכולנו להרבות בדברים שקשורים בעם בכלל. לגבי משה, לפחות, יש נקודה נוספת וזה כאשר "ויבוא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דיברנו בה' ובך, "ידענו שדיברו במשה ונשתטחו לפניו "ואמרו לו התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש, "להודיעך ענוותנותו של משה שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים "ולהודיעך כוח התשובה כיוון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם". מבקשים מהם עוד כמה לקחים על חשיבות התשובה מצד אחד אבל על משה, הוא מיד ביקש רחמים כי משה הוא גם המתפלל. בוודאי נעסוק בנושא של משה המתפלל בהרחבה, אולי אחד מהמרכיבים הברורים באישיותו. עד כאן עניין הפולחן ועניין נחש הנחושת. הנה עוד דוגמה לציור ימי-ביניימי של משה, הנחש ועם ישראל המסתכל עליו והנה נוכל לעבור כעת לעניין החוק, משה והקמת מערכת המשפט בעם ישראל. >> שמות פרק י"ח. שימו לב שאנחנו נמצאים ממש ערב מתן תורה. "ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם "על משה מן הבוקר עד הערב". תור גדול של אנשים, סכסוכים יש להם בין איש לרעהו, מביאים אותם לפני משה. >> עם ישראל, עם ישראל. >> כן, הרי אנחנו יודעים עד היום הזה שמספר הפניות לעורכי הדין במדינת ישראל גבוה מכל מדינה אחרת. "וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם ויאמר "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך "וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב "ויאמר משה לחותנו כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוהים ואת תורותיו. "ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה, נבול תיבול גם אתה גם העם הזה "אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך". >> כן, אני צריך להזכיר למי שעדיין לא זוכר שחותן משה, זה כמובן יתרו, יתרו מגיע למדבר אל משה עם ציפורה וילדיה וכך דיברנו בכך ממש ערב מתן תורה. המשך הסיפור. >> וליתרו זה יש עצה, כלומר אנחנו זקוקים לעצות בענייני ארגון, כן והנה כאן באמת הנדסת אנוש, "עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלוהים עמך היה אתה לעם מול האלוהים, "והבאת אתה את הדברים אל האלוהים והזהרתה אתהם את החוקים "ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת, שונאי בצע", שימו לב על ההדגשה מה סוג האנשים שפה נדרשים, אז הדגש הוא על ישועה, "יראי אלוהים אני אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי "חמישים ושרי עשרות", כלומר ממש אירגון של מערכת משפט מן ההערכאה הנמוכה ביותר ועד הערכאה הגבוהה. >> ובצע זה כנראה שוחד, שונאי בצע מקבלים כסף או מתנות תמורת המשפט, אוקיי. >> אמת, "ושפטו את העם בכל עת "והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך "וכל הדבר הקטון ישפטו הם והקל מעליך ונשאו איתך. "אם את הדבר הזה תעשה וצווך אלוהים ויכולת לעמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר". >> זה מאוד מעניין שהתורה מקדישה כזה מקום דווקא ליתרו, שהוא אבי מערכת המשפט ועם ישראל ולא מהססת להודות שכך היו פני הדברים. >> אבי, כן, יש פה מצד אחד הודעה וכנראה שיש כאן גם פולמוס, בכל הודעה יש גם משהו מן הפולמוס כנראה, כנראה שהנה באמת מביאים את זה לפני מתן תורה. לומר לכם נכון יתרו זה כהן מדין, חכם גדול היה ויד ידו רבה במערכת המשפט אבל רק באירגון ולכן אנחנו מסלקים אותו מן הבמה והוא ילך מאיתנו בסוף פרק י"ח והוא לא יהיה איתנו בפרק י"ט, בפרק שבוא יינתן תורה לישראל, כלומר במה שקשור לחוק, החוק הוא אלוהי ואין יד לזרים שם. >> מכל מקום עדיין, יתרו הוא אבי המערכת לפחות ובצורה מאוד מאוד ברורה >> הוא מנהל בתי המשפט, הוא לא >> יפה, הוא לא מזלזל, הוא לא מזלזל ומעניין שיוסף בן מתתיהו, שוב מן השותפים הקבועים שמלווים אותנו לאורך כל הדרך בסיפרו "קדמוניות היהודים", מדגיש את העובדה "שכזאת יעץ רעואל", רעואל הוא שמו האחר של יתרו בזה כבר דיברנו, "ומשה קיבל בשמחה את עצתו ועשה לפי הוראתו ולא העלים את זכותו בהמצאת הדרך "ולא תבעה לעצמו, אלא פירסם בעם את זה שהמציאה "וגם בספריו כתב על רעואל כעל מי שהמציא את הסדר המתואר, "משום שחשב שנאה להעיד עדות אמת על כל זכות, "אף כי היה זוכה לתהילה בעתיד ביחסו לעצמו דברים שהומצאו על ידי אחרים". משה לא עשה כך, גם מכאן אפשר איפוא ללמוד על מידותיו המצויינות של משה. >> ואתה כבר יודע למה אני מחייך, מפני שאפילו פה אני מוצא איזה עניין של התנצלות ופולמוס, מכיוון שלצד מה שקראנו בשמות פרק י"ח הרי יש לנו דיווח על אותו אירוע בפי משה עצמו בדברים פרק א'. ותיכף נראה את הטקסט. >> החיוך שלך עדיין תלוי באוויר, כמו החיוך של החתול שם בעליסה בארץ הפלאות, אבל נגיע אליו מיד בהמשך. לפני זאת הנה עוד תמונה אחת של יתרו ומשה. מכל מקום, עוד כמה דברים שקשורים לסיפור שקראנו >> טוב. >> יתרו אמר למשה 'נבוא לתיבול', והמכליתא, מהמדרשים הקדומים שבידינו עוסק בביטוי 'נבוא לתיבול', מביא שתי תשובות שונות, "רבי יהושוע אומר: יחללו אותך ויקנטרו אותך". אולי גם יקללו אותך, כי יש לשורש נ.ב.ל, יש גם משמעות של קללה, כלומר עם הזה, חוזר רבי יהושע ואומר, זה עם של תלונות מה שלא תעשה למענם יקללו אותך, יעליבו אותך, יקנטרו אותך. ואילו רבי אלעזר המודעי כנראה אומר דבר שהוא נראה יותר פשוטו של מקרא, "ינבלו אותך וינשרו אותך", יגרמו לך לנשור להתמוטט, "כתאנה זו שעליה נושרין". זה כמובן פשוטו של מקרא 'נבול תיבול', אבל מעניין דברי רבי יהושע, שחוזר על אותו מוטיב של השבוע שעבר של עם שמה שלא תעשה למענם התלונות תמיד יגיעו. את סוף הסיפור כבר הזכרת, "וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו. כפי מה ששמענו ממך לפני רגע, צריך לסלק את יתרו מן התמונה ברגע הזה, לזר אין חלק במתן תורה לעם ישראל. הוא ניהל את מערכת המשפט אבל הוא לא יהיה חלק ממתן תורה, אבל מעניין שמדרש "לקח טוב לפסוק" רואה בשילוח הזה של משה את חותנו, לא כסילוק מעל הבמה אלא אדרבה, רבי אלעזר המודעי שכבר ראינו בקטע הקודם 'iii' השנים הכי ידועים בדברי הגדה אמר, "אמר לו משה ליתרו אתה נתת לי עצה טובה, "והקדוש ברוך הוא הסכים לדבריך, 'אל נא תעזוב אותנו'", זה גם הציטוט ממקום אחר בספר במדבר. "אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום חושך?", כלומר מתי יש טעם בנר? במקום חשוך. "אף אתה", משה, "חמה" שמש, "והאהרון אחיך אור הלבנה, מה יעשה הנר "בחמה ובלבנה", לשון אחרת אומרת 'מה אני יכול להועיל כאן מול שמש וירח מאירים, אני רק נר'. "אלא אלך אל ארצי ואגייר כל בני מדינתי, "שאביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה, וכן עשה". >> נחמד. >> יתרו שחזר בתשובה וזה דיברנו כבר, חותנו של משה, גם הולך כעת לגייר את כל בני מדינתו, כך שהשילוח הוא לא כדי שלא תיהיה כאן, אלא במיוחד כדי שתביא אנשים נוספים תחת כנפי השכינה. יש פה סוגייה מאוד מורכבת של היחס של היהדות אל הגיור בכלל, והרצון להגר אבל אנחנו לא נעסוק בו ברגע זה, רק נהיה מודעים לנקודה המסויימת הזו. וכבר הזכרת את ספר דברים >> אז אני יכול לחייך? >> אתה יכול לחייך [צחקוק] אבל, תזכור שעד היום הזה לא עסקנו ספר דברים, אז אולי מילה וחצי על מה עושה ספר דברים בסיפור הזה שלנו? >> כן, ספר דברים הוא כמעט מעין נספח לספר התורה, כלומר מבחינת מרובע זה נאומיו של משה, נאומיו של משה שלפני מותו הוא מזכיר לנו את ההיסטוריה, את מה שעבר על עם ישראל עד אותה דקה, עד אותו רגע, שמשה והעם ניצבים בערבות מואב לפני הכניסה לארץ, והרי כאן נאומיו של משה ובכלל הנאומים האלה נכנסים גם החוקים, מערכת החוקים ששוב נראה בהמשך מפרשת את החוקים שכבר ניתנו קודם במדבר ומוסיפה עליהם. וגם בספר דברים יופיעו כמובן הפרקים האחרונים, השלבים האחרונים בחייו של משה, כולל השירות הגדולות של משה >> שזה נושא השיעור הבא שלנו, מכל מקום אם אני זוכר נכונה, ספר דברים מעמיד את עצמו כנאום של משה שנאמר ב-40 הימים האחרונים לחייו, מראש חודש שבט ועד מותו איפשהו בחודש הדר לפי המסורת ובמסגרת זו הוא חוזר על סיפורים כגון על סיפור הקמת מערכת המשפט, בוא נראה כיצד זה מסופר כאן ומדוע חייכת בפעם הקודמת. >> כן. >> הנה לנו השמש, הירח והנר. אוקיי, מה מספר משה בספר דברים? >> "ואומר אליכם בעת ההיא לאמור לא אוכל לבדי שאת אתכם, "איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם, "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים", אגב שימו לב כאן ספר דברים מציג את המכרז בצורה שונה >> חוכמה >> חוכמה. כבר מורינו, משה ויינפלד דיבר על הקשר בין ספרות החוכמה לבין ספר דברים, ואכן כאן זו דוגמא בולטת לכך. "חכמים ונבונים "וידועים", אגב ידועים הבינוני הפעול והבינוי הפועל מתחלפים זה בזה, וכנראה 'וידועים' כאן ויודעים, >> כלומר? >> גם כן חכמים, עוד מילה >> אנשים שיודעים >> כן חוכמה, חוכמה ודעת, חוכמה תורה ודעת. כן, "לשבטיכם ואשימם בראשיכם, "ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר אשר דיברת לעשות". >> כלומר לפי זה למעשה היוזמה היא של משה ויתרו, יתרו יוק. >> בדיוק, היוזמה היא יוזמה של כחול לבן. כן וזה די מתאים לתפיסתו של ספר דברים, אם אפשר להצניע את חלקם של גויים, בעיקר כשהם עושים דברים טובים, אז ראוי להצניעו. ולכן חייכתי קודם כמובן, שיוספוס כל כך התאמץ לומר שמשה לא הצניע ויוספוס וודאי קרא גם את ספר דברים והכירו היטב ואף על פי כן בחר לדבוק בנוסחה של ספר שמות ולא בזו של ספר דברים. >> יש סיבה 'iii' כנראה כן. >> וודאי, "ואקח את ראשי שבטיכם "אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות, "ושוטרים לשבטיכם. ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור שמע בין אחיכם "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, לא תכירו פנים במשפט "כקטון כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלוהים הוא " והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי "ושמעתיו". כן ופה אתם רואים הדגש הוא כמובן 'שפטיתם צדק 'בין איש ובין אחיו' וגם לגר 'ובין גרו'. >> כן, אבל יתרו כאמור לא נזכר כאן, לעומת ספר שמות. נדמה לי שחלק מהמדרשים חשו בחיסרון הזה והם אולי השלימו את זה על ידי עיסוק בפסוק ט': "ואומר אליכם בעת ההיא "לאמור", מה זה בעת ההיא, מהי העת ההיא? מדרש דברים רבה שזה מדרש לספר דברים, על המילים "'ואומר אליכם בעת ההיא לאמור'" שואל, "באיזו עת?", מתי אמר משה מה שאמר? "רבי יוחנן אמר: בעת יתרו, מניין? שכך כתיב", ספר שמות דברי יתרו למשה, "כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך". כלומר, בעצם המדרש מקשר בין שני הסיטואציות וקובע שמשה כאן רומז למה שקרה בימי יתרו. לעומת זאת, >> וכמובן שהמדרש לא היה הראשון ליצור את הקשר או לחזק את הקשר הזה, בין שמות לבין דברים. ומי בנוסח שומרון של התורה, נוסח שומרון של התורה וכבר דיברו בנוסח שומרון של התורה >> אבל אפשר להזכיר שוב. >> אבל להזכירכם אכן או השומרונים האוחזים רק בחמשת חומשי תורה, והנוסח שלהם מושתת כנראה על איזה מין סוג של נוסח עממי של התורה, כי כמוהו מצאנו גם בין מגילות מדבר יהודה שלא בהקשר שומרוני, והנה בנוסח שומרון של התורה תופעה שהיא חוזרת, הרמוניזציות. כלומר ברגע שסיפור בספר דברים ומעשה בספר דברים, חוזר על דברים שנאמרו בספר שמות או בספר במדבר, בעל התורה השומרונית נוהג לצרף אותם יחדיו. והנה כאן דוגמא, קטע קטן מתוך המעשה בספר שמות ואנחנו רואים את השילוב של הדברים מספר דברים בתוכו, "וישמע משה לקול חותנו ויעש כל אשר אמר", >> זה שמות. >> כן, "ויאמר משה אל העם לא אוכל אנוכי לבדי שאת אתכם "אדוני אלוהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, "תקריבון אליו ושמעתיו". כן וכאן אתם רואים את השימוש בספר דברים פרק א'. >> כלומר גם התורה השומרונית וגם המדרש חשו באותו עניין וצירפו בדרך שצירפו. >> כן.
